» «
הצגה
נפלה עלי עז - בהבימה
המבקרים יגידו לכם לרוץ לראות, את פרס הטוני היא כבר קטפה וגם את פרס המבקרים אבל אתם, שמקשיבים לנו, לא תלכו. כי אתם יודעים את האמת - ההצגה הזו "העז או מי זאת סילביה?" היא רעה. היא כל כך רעה שכבר עדיף לראות ערוץ 33 או סתם לשלוף קלטת פורנוגרפית ולשכנע את עצמכם שאתם נהנים.. היא כל כך רעה שכבר עדיף לשמוע עוד נאום של הפוליטיקאים על כמה שצריך לטפל בעוני.. היא כל כך רעה שכבר עדיף שיסגרו אותי בחדר סגור בלי אוכל, בלי מים ובלי פס רחב או צר או בכלל.. העיקר שלא יכריחו אותי לראות אותה שוב.
מוני מושונוב ואלכס אנסקי, שני כשרונות אמיתיים, לא מצליחים להכניס חיים בגוויה של העז או שום אלמנט שיחייה את התרגום האומלל (בהנחה שהמקור באמת שווה משהו..). והאמת - גם בלי קשר לתרגום, הרבה זמן לא ראיתי מחזה כל כך פתטי, עם כל כך מעט שנינות וכל כך הרבה פלצנות וכאילו אלגוריה ופואנטות צפויות בהזמנה. יש כאן את כל הקלישאות ויותר מדי מהן. דוגמאות? האיש שבתוך יום נופל מפסגת ההצלחה הישר לביצה המסריחה והמדמנה של עצמו, זוגיות שמתפרקת והופכת שני בורגנים משעממים ואוהבים ליצורים הרסניים ושוברי ואזות סדרתיים, התמונה היקרה בבית שנקרעת לגזרים בפרץ של כעס, האשה הנאמנה שהולכת ורוצחת את זו שבעלה אוהב - אופס.. הרסתי לכם! אני מה זה מצטער! - אבל בעצם לא! - אני שמח כי אתם לא הולכים. חבל על ערב. חבל על עוד עז.
ואם ציון מעולה אחד בכל זאת מגיע למישהו במחזה העצוב הזה אז זה דווקא לעז: הנוכחת-נפקדת הזו, יצור נאצל שאהבתו של הבעל אליו גדולה כל כך, גונבת ללא ספק את ההצגה ומעוררת בי רצון מוזר להכיר אותה מקרוב. האופן שבו מושונוב מדבר עליה ממש גורם למשהו בתוכי. מין רגש מוזר. היתכן שהתאהבתי גם אני בעז?
חי בר
החי בר - אולי כן ואולי לא...
החי-בר הוא מוסד חשוב כי מעבר לאטרקציה הוא גם מקום שמגדל חיות בר כדי להחזירן לטבע בארץ, אחרי שנכחדו מכאן. חשוב, אם כן, לחזקו. והוא גם מקום מחנך ומהנה.

מצד שני - ביום שבו באנו, בפסח האחרון הם פשוט לא אפשרו למבקרים ליהנות מהכניסה החינמית שבנק הפועלים מימן, בטענה שהיום לא נכלל ולא משנה מה כתוב ושהטענות צריכות ללכת לבנק הפועלים....

נון אדיר. בלענו את הרוק ושילמנו. "גנבים!" הפטרנו לעצמנו והמשכנו להדרכה מאד נחמדה על המקום, מוזיאון חושך (של בעלי חיים ליליים), תצוגת חיות ונחשים (עם הרבה כלובים ריקים - משהו שנראה פשוט לא טוב - פשוט תכסו אותם!) וכמובן - הספארי במכונית בין זברות, יענים וכל השאר - חלק שתמיד גורם הנאה.
ביקורת
איך הספר "איפה הדוב" של פנינה פרנקל?
ראשית אהבנו. מאד.

פנינה פרנקל, סופרת ופדגוגית (דוקטור לפסיכולוגיה התפתחותית) היא לא מהדור של סופרי הילדים החדש. אין בספרים שלה גימיקים או שמות מפורסמים של הכותב או המאייר, היא לא משקיעה את זמנה וכשרונה בשיווק או באריזה מצועצעים וכנראה שלא תקבלו את הספרים בשקל, במבצע הבא של סטימצקי או בצירוף של ביצת הפתעה.

במקום כל אלה, כל ספר ילדים של פרנקל הוא חוויה חינוכית משכילה וחכמה, שבה הנאת הילד השומע היא רק אחד מהמרכיבים שעושים את המעדן - האחרים הם הערכים המוספים והחשובים כל כך לילדים הפוסט-מודרניסטים שאנו מגדלים. בספר זה, לגילאי חצי שנה עד 5, החמלה והליטוף של הבובה והחינוך לאהבת האחר, הם המוטיבים החשובים כל כך שפנינה פרנקל מחנכת להם, בלי הרצאתיות מייגעת, אובר-דידקטית ומרדימה (כלומר, מרדימה כן, אבל משעממת לא..) ובהצעות הגשה כמו השלמת חריזה, לילדים ששומעים שוב ושוב את אותו הסיפור או משחק של החבאת הבובות ובירור, לעת בוקר, של האם הן עדיין במקומן. פרנקל משקיעה ומציעה חוויה מסביב לסיפור.
תרמילאים
איך האוהל המשפחתי של Outdoor מדגם Monodome שמיועד לשישה אנשים (Outdoor 6)?
נדגם אוהל משפחתי ל-6 אנשים בקיץ, בשימוש של 4 נופשים ומטיילים.

תחושה ראשונית - מוצר לא גדול לאוהל גדול כל כך. לא שוקל הרבה.

הקמה - הקמת האוהל מהירה ופשוטה. 2 קורות מייצבות, שמורכבות בקלות רבה, מתלבשות על פינות האוהל מבחוץ, לאחר השחלה על הבד. ברוב המקרים, כשאין רוח, לא צריך אפילו לתקוע יתדות - מספיקה קשירה לעץ סמוך ויתד אחת מהצד השני.

נוחות - האוהל נוח מאד ומרווח ל-4 אנשים. לא היינו ממליצים לישון בו 6 אנשים, אלא תמיד לשמור על "פור" של אדם אחד לפחות (תמיד לקנות ליותר אנשים ממה שצריך). זה גם מאפשר להכניס תיקים ותרמילים לאוהל, בלי צפיפות לא נעימה.

בידוד - בשימוש בקיץ ובעונות המעבר האוהל עושה את העבודה. נעים בו גם בשעות החום, בזכות חלון עילי שמאפשר יציאה של האויר החם שבו.

הגנה מזבובים ויתושים - האוהל כולל גם רשת נגד מזיקים, שנסגרת ומגנה, גם אם רוצים להשאיר את האוהל עצמו פתוח.

משקל - האוהל לא שוקל הרבה לנשיאה במכונית. בתרמיל, הוא נקשר מבחוץ והיווה מעמסה כבדה אך לא מאד.

גימור - למעט קצת חוטים שנראים לא עשויים לחלוטין, התחושה היא שהמוצר עשוי בצורה טובה.

עיצוב - אין כאן הברקות עיצוביות. האוהל כסוף, כמצוות הימים הללו (דוחה חום, תכונה חשובה לקיץ). שק האוהל יפה, למי שחייב משהו.

מחיר - גבוה, אבל ניתן למצוא מבצעים שלו, כגון בתחנות דלק וחנויות עשה-זאת-בעצמך.


ההרגשה היא שהמוצר עונה על הציפיות. יש ביקורת משמעותית על היעדר ריצ'רץ' תחתון ליריעת הדלת (ובשל כך על חוסר האפשרות התמוה לסגור את האוהל לחלוטין, כשיוצאים לטיול ומשאירים אותו בקמפינג). בעיה נוספת, קטנה יותר: היעדר חלון נגדי לחלון הבודד שבדופן האוהל - לעיתים קרובות אינך רוצה להשאיר את האוהל פתוח בשביל בריזה וחלון נגדי היה מאפשר זרימת אויר מצויינת ועדיין שמירה על פרטיות הישנים.

ציון סופי - 8

ביקורת

מצפה רמון
איפה יש במצפה רמון מסעדה וחנות שוקולד מצויינות?


בדרך דרומה או צפונה ברחוב צדדי בא. תעשייה (שלעבר) במצפה רמון , ברח' ארדון יש - מסעדה מרוקאית נפלאה... " הקצה", האוכל טעים, לא יקר, ישנה בחצר האחורית "זולה" עם משחקים לילדים. נהדר!

בהמשך הרחוב אחרי העיקול, ישנו בית קפה/ חנות שנקראת "שוקולד", של 2 שוויצרים/צרפתים מבוגרים שהתאהבו במקום, אלוהים יודע למה.... והקימו את הפינה המתוקה והנפלאה הזו....

הייתי שם אתמול ב 2 המקומות ואני ממליצה לא לפספס.... אין שילוט כי ראש המועצה לא מאשר לתלות שלטים בכניסה לעיר - זה פוגע בחזות...
הצגה
ביקורת על ההצגה גיבור מעמד הפועלים בקאמרי
ההצגה החביבה הזו כתובה יפה(יהושוע סובול) מבויימת היטב (עודד קוטלר), כוללת תפאורה מדוייקת ויפה והכי חשוב - משוחקת מצוין.. אפילו אנחנו נהנינו. ברור שלהגיד שהיה כיף, על סיפור כואב כמו הסיפור הזה, עלול להיות קצת בעייתי אבל בכל זאת היה גם קצת כיף.
אבל בסוף הדברים חשוב לאמר שמעבר לנקודת המבט המיוחדת שבה הוצג הסיפור (בחור צעיר ולוחמני נלחם את השפלתו של אביו המפוטר למול הבעלים-מנהל הוולגרי והנובוריש של חברת האוטובוסים העירונית - אלברט אילוז שהוא הרע הכי טוב בתיאטרון הזה - ומוכיח את חוסר היושר שהביא לפיטורי האב) יש כאן מקרה מייצג וביקורת נוקבת על כל עידן ההפרטה לשיטותיה, שכן לא רק מפעלים וחברות מופרטות היום - הם מפריטים כל דבר שזז: ערכים, פרות קדושות, רגשות ומה לא - היזהרו גם אתם כי גם אתכם עלולים להפריט בסוף!
הסיפור אמיתי, אגב, ולא נגמר בשביתה שארגנו ההם בבאר-שבע. אחרי שמסתיימת ההצגה והחיים חוזרים אנחנו נזכרים שהשביתה נשברה מהר מאד כי היה מישהו חזק יותר מהנהגים ושאחרי סוף המחאה מצא עצמו הבחור הצעיר והנמרץ שבהצגה, "גיבור מעמד הפועלים" בשבילכם, עוד מובטל באר-שבעי נוסף בסטטיסטיקה העצובה של "המיתון שנגמר" בישראל מודל 2006.
אז אם במקום "היזהרו בבני נהגים - שמהם תצא המחאה" יצא משהו כמו "הגברים בוכים בלילה" זו הבעייה של כולנו.
תרמילאים
מפת דרכים לחו"ל של 1:800,000 מתוצרת Freytag & Berndt ברשת "למטייל" - איך היא לטיולים?
מפה נהיגה לחו"ל מתוצרת Freytag & Berndt נדגמה בטיול עומק לטורקיה בקיץ 2009.

תחושה ראשונית - המפה מרגישה מקצועית ומפורטת. היחס של 1:800,000 מצויין לניווט במדינה כה גדולה כמו טורקיה.

נוחות - מפה מאד לא נוחה לשימוש. על אף שיודעים בה את העבודה ומציגים מפת מדינות סמוכות בחזית וחוברת אינדקס שלימה שמצורפת, מימשק האנוש שלה לא מוצלח.

חוזק - המפה נקרעת בקלות וכל קיפול שלא על פי הקיפולים המקוריים, שוחק אותה במהירות. לאחר שבועיים כבר נראתה כמו סמרטוט ממלחמת העולם ה-1.

דיוק - זוהי אולי הנקודה החלשה ביותר כאן. המפה לא מדוייקת בעליל. כל כך הרבה מקומות משמעותיים שלא צויינו, אתרי תיירות (מקהלי היעד החשובים של המפה) שלא מופיעים, אגם שלא קיים בשטח, על אף שבמפה הוא מופיע כחול על גבי לבן והיעדר ישובים משמעותיים בניווט בין כפרים.

שימושיות - המפה מתיימרת להיות מפה לתיירות, אבל בפועל היא מציגה אתרי תיירות בגופן מוקטן ועמום מאד. כשאדם מנווט, בנהיגה או בכביש, לכיוון אתר תיירות מפורסם, שבמפה מופיע בצורה כל כך "סודית" ונסתרת - היא הופכת לכלי קשה לשימוש. גם קיפול המפה אינו נוח ואינו מאפשר "לבודד" תא שטח באמצעות קיפול ספורדי. וגם בחוברת האינדקס לשמות היישובים, שהיא לא פחות ממצויינת, הוסתרה, ממש טוב, מפת איסטנבול הכל כך שימושית..

מחיר - 59 ש"ח (בזמן כתיבת הטיפ).

לסיכום, מהמפות הללו היינו מציעים להימנע. חפשו מפות חזקות ושימושיות יותר, של אנשים שמבינים מה צריך המטייל.
סרטים
אביבה אהובתי - סרט שנעים לאהוב
קודם כל ולפני שאני מספר שנהניתי, אחול נהניתי, אני מפנה קריאה של "די לז'אנר, שמתחיל קצת לעצבן, על חסרי הסיכוי מישראל השלישית שנאבקים כדי להיות מישהו". זהו עוד סרט שבו מביא לנו שמי זרחין, ביחד עם אנשי מקצוע מעולים, עוד מהפואטיקה המצטלמת של השכונות ועיירות הפיתוח (מי אמר "משאית"?). טבריה מעולם לא נראתה טוב יותר אבל המשפחה המזרחית, עם כל ההומור, השנינות ויכולת הסיפור המצויינת של זרחין, שוב מצטיירת כאותה בהמה צעקנית שבה כולם צועקים על כולם (מי אמר "הכוכבים של שלומי"?), עם העוני המחפיר שלא מסיר את החיוך מפניה של אביבה גם כשהמקרר ריק, עם בעיות פסיכולוגיות חוצי דורות ולא תמיד אמינות, שאיפות לא ממומשות לעולם הזוהר ("עפולה אקספרס"? "צומת וולקן"?), שכנים עם אבחנות פילוסופיות בגרוש (מי אמר "סוף העולם שמאלה"?) ואפילו הבעל המובטל והמתוסכל שמעולם לא הצטלם טוב יותר (אם כי נדמה היה לי שרכב הליסינג של דרור קרן מ"מילואים" הציץ לו מדי פעם מעבר לכתף). זה עצוב שהקולנוע הישראלי לא מסוגל לצאת מהסבך הסטריאוטיפי שכבר בשנות ה-70 צריך היה למצות את עצמו, אבל לזכותו של שמי ייאמר שהוא מצליח בכל פעם להזרים לו איזה טוויסט משעשע. ושהוא כנראה מכוון הרבה יותר רחוק מהאוסקר הישראלי..
תובנות: מסתבר ששום סרט מהז'אנר לא יוכל להצטלם, בשנים האלה, בלי הפראחיות המוקפדת ושופעת הפואנטות שנראית כמו רותם אבוהב, שום משפחה מזרחית לא יכולה לתפקד בלי מובטל אחד, מתוסכל יצירתי אחד, עיירת פיתוח חסרת סיכוי אחת ועוד שלל סימני היכר אופייניים, אבל בשביל לספר סיפור על גיבור שעובר שינוי ומחליט לשמור על הסיפורים שלו ולא למכור לאיזה עירוני מלוקק, שהוא במקרה פרופסור ובמקרה אימפוטנט כתיבה, במקרה גרוש ובמקרה גם נצלן חסר-מוסר, בשביל כל אלה לא חייבים לנסוע לטבריה - אפשר סתם לראות "סיינפלד" ולמחוא כפיים לקריימר כשהוא לוקח את הסיפורים שלו בחזרה.
והסרט, כצפוי, נעים, מצחיק וחיובי, עם משחק מצוין (הו, אסי לוי!) ובסה"כ הוא מפרנס היטב את האתוס הישראלי החדש - כל אחד יכול, כל אחד מוכשר ותילחם, חביבי, תילחם! גם אם אין לך כסף לגדל ילדים - תילחם! הקריירה מחכה לך, גם אם מישהו לקח אותה בינתיים ומצטלם איתה בטלויזיה.


שקי שינה
איך שקי השינה של Salewa?


הנה ביקורת על שקי שינה קומפקטיים: נדגמו 4 שקי שינה micro 800 בטיול קיצי ארוך. שני הסוגים דומים, למעט העובדה ש-micro 800 מבטיח שינה בטמפרטורות נמוכות יותר.

תחושה ראשונית - שקי השינה קומפקטיים באופן לא רגיל, נוחים מאד לנשיאה בתיק וכמעט לא מורגשים במשקל.

נוחות- שינה בשק השינה הזה אינה נותנת את ההרגשה הנוחה של שקי השינה הגדולים. עטיפתו את הגוף רזה משהו ובהחלט ניתן להרגיש את האדמה שעליה ישנים. המסקנה: יש לנקות את הקרקע אף יותר מאשר משק שינה רגיל, או לישון על משטח חלק מראש, או מזרון מתקפל. שינה על דשא היתה תענוג, כרגיל.

בידוד - השק מבודד היטב, בתנאי שמבינים את מגבלותיו. לשינה טובה בו, גם בקיץ, יש להתלבש בלבוש ארוך וגרביים. גם כובע יועיל לשינה טובה, על אף מבנה המומיה של השק וכיסוי הראש. בתנאים של קור קשה, חובה להשתמש גם בכיסוי פליז בתוכו. טמפרטורת המינימום שלה הוא מומלץ היא 7 מעלות.

משקל - שק השינה אינו מורגש כמעט, בשל משקלו הזעיר.


גימור - הגימור של המוצר איכותי ופשוט לשימוש. הכל נראה עשוי בהקפדה ובאיכות.

עיצוב - עיצוב נאה, בצבעים נעימים של אדום שחור, ושק הידוק בצבעי שחור וצהוב - מאד יפה.

מחיר - גבוה מאד - כ-500 ש"ח ליחידה. ככה זה כשאתה כמעט ללא תחרות ויודע את העבודה.


סה"כ ההרגשה היא של מוצר טוב ואיכותי, שמחירו הגבוה מצדיק את עצמו, אם כי מטיילים שהמשקל אינו מהווה בעיה בשבילם, לא חייבים לרכוש. קהל היעד הוא יותר של תרמילאים, חובבי טראקים, שצריכים שק שינה דל-משקל ופחות של מטיילי קמפינג או טיולים רכובים.

ציון סופי - 9
איפה יש סנדלרים טובים בתל אביב?


יש לי זוג נעליים חד-פעמי. אין דברים כאלה. זוג כזה שפעם בחיים יש לאדם. מתלבש בול. נראה טוב. נוח ביותר.

הכל היה מושלם, עד שיום אחד הסוליה נשברה. ממש נשברה.

זוג הנעליים אמר שלום לכמה סנדלרים והתשובה החוזרת: "חביבי, תן להן ללכת.. לפח!"

אבל אני לא. לא מוכן להיפרד. עדיין לא.

זו לא הפכה לאובססיה אבל כמעט. הנסיון למצוא את היוהן סבסטיאן באך של הסנדלרים. את הלאונרד כהן של מתקני הנעליים, הרפאל של בעלי המקצוע הטובים באמת.

ואז עצרתי אצל רפי, מסנדלריה אקספרס ברח' דיזינגוף 31 בתל אביב.

בהתחלה גם הוא זמם על בריאותי הנפשית והראה לי את הפח הלא-מעוצב שלו, אבל אז אמר "חכה רגע, תראה לי עוד פעם.." והפטיר בנונשלנטיות "150 שקל ויש לך סוליות חדשות שלא יקרה להן מה שקרה לאלה".

למחרת, ספקן ולא מאמין, החזקתי את נעלי הטימברלנד שלי, שנראו כמו חדשות, עם סוליה מדהימה שכמו נולדה איתן יחד ומצאתי את עצמי מלא חיבה למקצוען השקט הזה, שבבית הספר לסנדלרות ברוסיה שכחו ללמד אותו שיש דברים שאי-אפשר לתקן..


סנדלריה אקספרס רפי
דיזינגוף 31
תל אביב
03-5255817
054-4767332
איך לשפר את הביטחון העצמי שלנו?


ראשית עלינו להכיר בעובדה שזהו תהליך. כפי שלקח לנו זמן לבנות חוסר בטחון וביקורת עצמית במשך השנים, כך גם לא נוכל לשנות הרגלים באופן מיידי. הדרך הכי יסודית ומקיפה, היא להיעזר במטפל מקצועי, שילווה אותך ויעניק לנו הכוונה ועידוד, אך יחד עם זאת, נוכל להעשיר את עצמנו, בתרגילי חיזוק עצמיים:

1. מול הראי, נכתוב יומן שבו נתאר את רגשותינו וניתן לכעסים ועצב להשתחרר על הדף.

2. ניעזר באנשים קרובים שיתנו לנו משוב על התקדמותנו.

3. נכין רשימת מחמאות לעצמנו, נשנן אותה מס' פעמים ביום, עד שתת המודע יתרגל להאמין בכך.

4. נמצא דרכים לשחרר כעסים: דרך תרפיה, ספורט, אמנות, ריקוד, מדיטציה וסדנאות קבוצתיות.

5. נמשיך, נתמיד ונאמין - ובסוף נגיע ליעד.

בהצלחה.
ביקורת על התכנית הכי מכוערת בטלוויזיה
היום ילדים נעסוק בתרבות.
תרבות ישראלית.

ולא סתם תרבות - תרבות הדיבור.


אז אמנם יש רבים שמתייחסים לתרבות הדיבור הישראלי כשמועה, כנעלם חמקמק שגם אם היה כאן פעם, התאדה לו זה מכבר לאי-שם, בין שאר הדברים שהתפוגגו כאן, בחברה השסועה, הנרגנת, העצבנית, האלימה והחומרנית שהפכנו.

אבל עמוק עמוק, בתחתית "המיץ של הזבל", כמו שחלק מהארכי-תרבותנים מטעם עצמם, אוהבים להגיד על אי-אילו תוכניות, מצוייה תכנית טלוויזיה קשה שהיא לא "האח הגדול".

מה-זה-קשה? הכי קשה שיש. חומר קשה. וורי-הארד-קור! ממש פורנוגרפיה של דיבורים. אורגיה של טיעונים.

אני כבר לא מדבר על חוסר התבונה שגילה ערוץ 10 בקבלת ההחלטה לאמץ קונספקט עבש-מיושן, כמו זה של "פופוליטיקה", יהי זיכרה עמום. מה שברצוני לוודא, זה שכל אחד מהקוראים כאן מבין עד כמה לא-חכמה יכולה להיות תכנית שקוראת לעצמה "מועצת החכמים" ומכילה חוסר תרבות שכזה, צעקנות בנוסח שאפילו בסימטאות האחוריות של השווקים היו מסתייגים ממנה, חוסר יכולת לדבר שאפילו בחוגי הערסים של קבוצות השלפנים בעמק האלכוהול של הצ'ק הפוסט היו מצקצקים בחוסר-נוחות למראהו ועוד.

יושבת לה, כמו באחרונת הבדיחות העצובות-מצחיקות של פעם, חבורה שמכילה פרקליט צמרת, אלוף לשעבר, מרצה-סופר אהוד ו-4 עיתונאים ותיקים יותר ופחות וכולה עסוקה בצעקות, צרחות וכל הידה ידה ידה שתמיד נוהגים לומר בהקשר לתכנית הבזויה הזו.

אבל את הדגש, שמעבר לכיעור הלא-תרבותי הזה, אני רוצה לשים דווקא על האפקטיביות. והחוכמה, שהם אמורים להביא לתכנית עם שם שכזה.. הרי כל המוחות הללו היו אמורים כבר מזמן להבין שטוב לא יוצא לדעתם ולטיעוניהם, מ"שיחה שאינה שיחה" שכזו. הרי חוכמתם אמורה להיות מספקת כדי להבין שהם מבזים את עצמם בה ואת המוסדות שמאחסנים אותם בין כותליהם, חלקם של המוסדות הללו נוטים לקרוא לעצמם "מוסדות לאנשים חושבים", חלק אחר נוהגים להילחם בשבילנו באויב האכזר וחלקם סתם לוקחים המון מאות דולרים לשעה, כדי לאפשר לנו לקבל מחוכמתם של האנשים העובדים בהם.

האם באמת יש חוכמה במשתתפי "מועצת החכמים" או שבסך הכל מדובר בחבורה טרחנית, שהאגו שלה מוביל אותה בכל שבוע להתבזות חסרת-התרבות שהם חלק ממנה? - תחליטו אתם, אם יהיה לכם כוח לצפות בתכנית..
איך המגבות קומפקטיות של חברת Sea to Summit?


נדגמו 4 מגבות, בשימושם של 4 מטיילים תרמילאים.

תחושה ראשונית - המגבת מרגישה יותר כמו גילדה לשטיפת רכב מאשר כמו מגבת. מארז הכיס שבתוכו נמכרת המגבת הקומפקטית של Sea to Summit כל כך קטן, שקשה להאמין שהוא כולל מגבת בגודל של ..... אבל כשפותחים רואים.

שימושיות - המגבת למעשה לא מאפשרת ניגוב של הגוף אלא יותר גלגול על הגוף הרטוב. במובן הזה היא עושה את העבודה, תוך פשרות מסויימות בנוחות הניגוב (היא לא למפונקים). הייבוש שלה קל ומהיר יחסית והיא מתפקדת לא רע, גם כשהיא לחה.

תלייה לייבוש - יש למגבת לולאת תלייה גדולה ונוחה, כך שניתן לתלות אותה כמעט על כל דבר, כולל זיז או קרש במקלחת שדה.

נוחות - המגבת אכן תופסת מעט מאד מקום בתיק ונכנסת בקלות לתוך הפאוץ' שלה, גם אם במהלך הטיול היתה לרוב מונחת בחוץ.

ייבוש - המגבת מתייבשת במהירות יחסית, במיוחד אם מקפידים על ניעור חזק, מיד לאחר השימוש, משני צידיה.

משקל - כמובטח על ידי היצרן וכמו שהיא נראית, המגבת הקומפקטית שוקלת מעט מאד (112 גרם) ומקלה מאד את הנשיאה של המגבת בטיולים ובטראקים.

עיצוב - המגבות הקומפקטיות נמכרות בצבעים נחמדים ביותר. הפאוץ' מזכיר פאוצ'ים של טלפונים ניידים.

כביסה - ראו טיפ נפרד להוראות כביסה למגבות קומפקטיות. הוראות הכביסה רקומות בלולאה התלייה של המגבת.

מחיר - נמכרת במחירים של עד 100 ש"ח (בעת כתיבת הטיפ). אנו מצאנו בחנות הוירטואלית של "למטייל" במחיר נמוך של 68 ש"ח (בחנות יקר יותר) ואם תבקשו, ניתן לאסוף בחנויות הרשת, ללא תשלום דמי משלוח. הקנייה בחנות הרגילה היא במחיר יקר הרבה יותר.

ההרגשה היא שהמוצר עונה על הציפיות, גם אם בצינעה. נוחות הניגוב לא משתווה למגבת אמיתית, אך השימושיות של המגבת הקומפקטית הזו היא חד-משמעית: היא תופסת מעט מקום בתיק, קלה לנשיאה (וטובה לתרמילאים, בשל כך) וכמובן - מתייבשת במהירות יחסית.
דפני ליף היתה טובה, שלום עשה טובה... אחרי ההפגנה של אתמול: העם ממשיך לדרוש צדק חברתי!
העם עדיין דורש צדק חברתי. זה ברור. הכיכר היתה מלאה אבל נעימה. הטיפ להיום: מי שמאמין שימשיך להשתתף, כי עכשיו שעת המבחן האמיתית של המחאה הזו. לקראת החורף. כשקר.

אתמול היו הדוברים הרגילים. סתיו יפה, שמולי נעדר, רגב חכם, דפני לוחמת והקהל מפליא ב"השוק חופשי, אנחנו עבדים". נאמה גם עו"דית ממחאת העגלות, דיברה יפה, השאירה רושם. מישהו מהרופאים דיבר ונשמע מתנשא ולא ממש חכם, אבל כנראה ככה זה כשאתה לא ישן הרבה..

אחר כך באו הבורגנים, אופס.. החמישייה הקאמרית והצחיקו אותנו. היה כתוב ומשוחק טוב, אבל האמת שכמעט בכינו כי הסתכלנו עליהם ולא ממש ראינו אותנו.. הפאנץ' הכי סוחף שם היו הירידות שלהם על מי קיבל את הקמפיין הכי טוב.. נראה שדובל'ה ניצח..

ואז בא שלום חנוך, עשה טובה, שר שיר אחד.. וזהו - התקווה, ביבי ולישון.

עוד הפגנה במסע שדפני הפליאה להגדיר "הצעד הראשון של המסע בן אלף מילין". למעשה, זהו הצעד השני ודומה שדפני וכנופייתה התגברו על "משבר האלבום השני" ומצליחים להמשיך את המחאה, גם אחרי שלב האופוריה של "ילדי הפלא של קיץ 2011".

אבל אנחנו מבקשים, אם אפשר, לנכות לנו שליש על התנהגות ממש טובה. הרי גם 666 מייל זה מסע מה-זה-מכובד, גם אם הקונוטציה של המספר היא קצת, אפעס, בעייתית.. ותאמינו לי שלא התכוונתי למשרד האוצר. באמת שבאמת.
איפה יש מסעדה טובה בבזאר הגדול באיסטנבול?


בבזאר הגדול באיסטנבול יש עושר של מתנות וקניות, אבל המסעדות בו, אם לנקוט לשון המעטה, הן לא מהמשובחות. בבזאר יש מסעדה טעימה מאד ולא יקרה מדי, עם מאכלים טורקיים מעולים, שגם אנשי הבזאר מרבים להמליץ עליה, בשם "Kosk Cafe & Resturant". היא מצוייה בסימטה שניה מהרחוב המרכזי (רחוב התכשיטים, שממנו נכנסים לרוב). הכתובת: Kapalicarsi Keseciler 102 והטלפון, אם תצטרכו עזרה: 90-212-513-00-72. האוכל בה מצויין וטרי ואפילו הקפה טעים.. ארוחה טובה ונדיבה למשפחה, תעלה לכם כ-70 לירות טורקיות (פחות מ-200 ש"ח בעת כתיבת הטיפ).
ביקורת מוצר על מכשיר רדיו אינטרנט ייעודי, שגם מנגן תיקיות מוסיקה מהמחשבים בבית, iPod ושעון מעורר
רדיו אינטרנט iBlik מתוצרת Revo האנגלית הוא מכשיר בוגר, חכם, פשוט להפעלה ויעיל. הוא מעין מכשיר רדיו Wi-fi, משולב עם מזרימדיה (סטרימר) למוסיקה בלבד, שעון מעורר, רדיו FM ובסיס מגביר לנגן iPod משלל דגמיו.

המכשיר מעוצב יפה, אם כי פשוט, ומתאים למערכת בסלון. מימשק המשתמש שלו פשוט ותכליתי, יש בו 10 כפתורי פריסט לתחנות שתרצו לשמוע הרבה, איכות הצליל שלו בחיבור לרסיבר מצויינת (לבדו הוא מנגן יפה אבל מונו).

את הזנת התחנות המועדפות עליכם ניתן לבצע באתר אינטרנט ייעודי, שעובד גם הוא ללא דופי, לפי קטגוריות שאתם קובעים.

בסה"כ, המכשיר הזה מגשים את כל הציפיות שתליתי בו: כל העולם בקצה כף היד, לרוב באיכות צליל מצויינת (עולה פי אלף על ה-FM שאנו מכירים), בלי פרסומות מיותרות (טוב, לא לגמרי בלי - יש תחנות שכן, אבל הרוב מסתפקות בג'ינגלים עצמיים ופרסומת פעם ב..) וברצפי מוסיקה מצויינים לאוזן.

גם באגף האייפוד המכשיר עובד מצויין והאייפוד טאץ' עובד בו ללא דופי ונשמע פיצוץ!

הדבר השלילי היחיד שיצויין, אם כי לא בטוח שנעוץ במכשיר - לא פעם יש תחנות שהמכשיר אינו מצליח ליצור עימן קשר ומודיע על שגיאה בתקשורת, כולל תחנות שהמדיה פלייר במחשב כן מצליח להשמיע (אם כי רוב התחנות לא תקינות גם במחשב).

מומלץ!
מהם היתרונות והחסרונות של מתקן התלייה לכביסה "רב-חבל"?


רב חבל הוא מתקן מתקפל, בעל חבלים "נוסעים" לתליית כביסה. התקנו אותו בבית פרטי והנה מסקנותינו:

יתרונות:
========
1. בחירה של גובה, אורך ורוחב המתקן לפני צרכינו.

2. החבלים נוסעים אלינו ובחזרה ואין צורך להתכופף או להימתח בכדי להגיע לכביסה. תכנון מושלם.

3. מאפשר תליית כמות רבה של כביסה! 7 ק"ג כביסה נתלית בקלות.

4. החבלים כפולים, כך שגם אם חסר מקום, ניתן להשתמש בחבלים הנוספים.

5. אצלנו המתקן נמצא במרפסת וזהו יתרון גדול שניתן לקפלו כשהוא לא בשימוש, הן מבחינה אסתטית ומבחינת חסכון במקום.


חסרונות:
========
אין כמעט, למעט העובדה שיתרונו של המתקן בכך שהוא קבוע במקומו, מה שעלול להפוך לחיסרון כשהשמש קופחת ורוצים להגן על הכביסה מפניה.

עדכון חדש מאוקטובר 2011: החברה החלה לשווק מוצר חדש – גגון לרב חבל. תוספת יפה שמתייחסת לחסרון הכמעט יחידי שהוצג לעיל.


ניסים ימיני בקרליבר
כל ישראלי שחי בניו-יורק או בפאריז יספר לכם על המדהימים האלה שזרוקים בבארים ובפאבים הקטנים כמו זבל ושכל אחד מהם יכול ללמד כל זמר צמרת או שניים איך עושה מיקרופון, אבל גם לכם זה יכול לקרות.
בתל אביב - אלא איפה?
ניסים ימיני יושב עם הלפטופ שלו ושלל פלייבקים בפאב קרליבר (מול הסינמטק ברחוב קרליבך בתל-אביב) ושר את עצמו לדעת כל יום שני מ-21:00 וביום שישי מ-16:00 עד 19:00. בלוז - הרבה בלוז, ג'אז, רוק וסיקסטיז מעולים - הכל עם הקול המדהים של זמר שהחיים רק הופכים ליותר טוב מיום ליום.
ראינו אותו בעצם ימי המונדיאל וכך יצא שברקע רצה טלויזיה ומראה את שוויץ מנסה לנצח את אוקראינה ומדי פעם פרסומות. נרשמו רגעים סמליים: ימיני שר קלפטון וברקע ריטה בפרסומת למופע "של פעם בחיים" (את ה"עאלק" לא אני אמרתי..), ימיני שר בלוז קורע גרון ובטלויזיה, נשבע לכם, ראיתי את ההיא שעושה פקס והתנועות שפתיים שלה היו בול כמו המילים שימיני שר.. וכך הלאה.
מעבר לימיני, מדובר בפאב חמוד להפליא, כמעט משפחתי ומישהו כתב על הקיר משהו נכון כל כך: "רק פאב קטן יכול להיות גדול". הוא צדק.
איפה יש סטקייה כשרה ואיכותית בבאר שבע?


גריל Bar-שבע - מסעדת גריל טעימה ואיכותית, בעיצוב נעים ועם שם מתחכם ואוכל מצויין. כמות אדירה ונדיבה של סלטים טעימים ומתובלים, בשר עשוי מצויין ותוספות טעימות, עם קפה ותה חינם והגשה נעימה - המקום פשוט מומלץ!

כתובת: החלוץ 115, בעיר העתיקה - לא רחוק מגלידה באר שבע.
טל' 08-6231333
ספר צילומים וחוכמה - פיוט במיטבו!
ועוד ספר מקסים בפינת הביקורת ההולכת וגדלה שלנו - והפעם ספרו של נועם הראל, צלם אילתי שהעין הרגישה שלו ותפוקתו הנדירה בתחום הצילום היא רק הזמנה לחוכמה נדירה שהצמיד לאיכויות הצילומיות, בדמות ציטטות מהמקורות, מדברי חוכמה ופיוט והרבה הרבה קסם מדברי.

הראל מציג בספר הצילומים החדש והמרהיב שלו, על אילת וסביבותיה, את יופיו של המדבר, כפי שטרם ראינו בספרים אחרים ומשכיל לאמר את מה שדומה שכל אוהבי המדבר חשים, כל אימת שהם ניצבים למול ההוד וקסם הקדומים שבו.

גם יפה וגם חכם - מומלץ ביותר!
איך הדיסק וה-DVD "ילדי החלומות"?
סדרת "ילדי החלומות" מוציאה דיסקים ו-DVD עם שירי משוררים המיועדים לילדים. נושא הדיסק הראשון הוא שירי נתן אלתרמן.

החומר עשוי היטב, מוגש בקפידה, נעים לאוזן ולעין, ללא התחנחנות ופעלולים, אינו צעקני וכוחו באיכותו.

מומלץ בחום, לכל ההורים המתגעגעים להנחיל לילדיהם תרבות עברית ושפה עשירה.
איפה יש מסעדה רומנית טובה וזולה בחיפה?
איך הקאברים של קווין בהופעה של רוקוויל?
מקבוק אייר 13.3 - איך המחשב הזה?
מה חוות הדעת על נוקיה E71?
ביקורת בחמש מילים על ההצגה מפיסטו - איך ההצגה מפיסטו?


אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

העולם הוא צבעוני ומופלא, אאוריקה כאן בשביל שתגלו אותו...

אלפי נושאים, תמונות וסרטונים, מפתיעים, מסקרנים וממוקדים.

ניתן לנווט בין הפריטים במגע, בעכבר, בגלגלת, או במקשי המקלדת

בואו לגלות, לחקור, ולקבל השראה!

אֵאוּרִיקַה - האנציקלופדיה של הסקרנות!

שלום,
נראה שכבר הכרתם את אאוריקה. בטח כבר גיליתם כאן דברים מדהימים, אולי כבר שאלתם שאלות וקיבלתם תשובות טובות.
נשמח לראות משהו מכם בספר האורחים שלנו: איזו מילה טובה, חוות דעת, עצה חכמה לשיפור או כל מה שיש לכם לספר לנו על אאוריקה, כפי שאתם חווים אותה.