הרנוג השיטים הוא צמח טפיל ממשפחת הרנוגיים, הגדל על גבי עץ השיטה ועצים שכנים לה. זרעיו המופצים על ידי ציפורים, נובטים על גבי גזע העץ הפונדקאי, והנבט שולח שורש אל תוך הגזע של העץ, ויונק ממימיו. להבדיל מטפילים מושלמים, היונקים מזון מהפונדקאי, ההרנוג לוקח רק מים, ומייצר בעצמו את מזונו בתהליך הפוטוסינתזה. הפרח האדום מייצר צוף, המושך אליו חרקים וציפורים (בעיקר צופית). פירותיו הדביקים מאד נדבקים למקורי הציפורים, שכדי להפטר מהם מחככים מקורם בעצים סמוכים ובכך מפיצים את הזרעים. גדל לאורך הערבה ובקעת ים המלח. בן משפחתו, דבקון הזית, נטפל לעצי זית ושקד באזורי המרכז.

דבורנית זו, אשר נראית דומה יותר לדבורה מאשר אחרות, נמנית על משפחת סחלביים, שמבנה הפרח שלהן מדמה צורת דבורה. לדמיון החיצוני הזה מתלווה גם ריח אופייני, המשמש פרומון (חומר כימי המשפיע על בעלי חיים), המושך אילו את זכרי הדבורה כדי "להזדווג" עם הפרח, תרמית ידועה לשמצה בעולם הטבע. זכר הדבורה נעמד על השפית הרחבה שדגם צבעוני "מצויר" על פניה, מכניס ראשו אל פנים הפרח ואגב כך נצמדים אל גבו האבקיות, חלק המכיל את גרגרי האבקה של הצמח. הזכר המרחף לעבר פרחים אחרים מאותו מין, מפרה את פרחיו.

העץ הוא ממשפחת מורינגיים. בעל מספר גזעים המתנשא לגובה של עד 8 מטרים. קליפת לבנה בבסיס הגזע (ומכאן שם הצמח בערבית אלבן - הלבן)., וכהה בחלקו העליון. פרחי המורינגה ורודים וגדולים ובכך שונים משאר פרחי העצים הגדלים במדבר. הפרי – תרמיל מוארך, הנושא זרעים גדולים וקשים. הענפים הצעירים משתלשלים כלפי מטה, הם ירוקים ונושאים בעיקר תפקיד ההטמעה. בשנה גשומה צומחים באביב עלים מורכבים אשר עלעליהם נושרים ואת תפקיד ההטמעה ממלאות הפטוטרות, הדומות לענפי רותם, מכאן שם המין – מורינגה רתמית.

כוכב ננסי הוא צמח חד-שנתי צהוב קטנטן ממשפחת המורכבים (בעלי תפרחת המכילה פרחים רבים שלה צורת פרח) הגדל בנחלים יבשים במדבר. נובט אחרי הגשמים, מצמיח כמה עלים מאורכים, ועד מהרה פורח, ואחרי הפריחה, נוטים עלי המעטפה להסגר והצמח מתייבש ושומר על הזרעים עד לבוא הגשם. הרטיבות מפשקת את המעטפת ומשחררת את הזרעים (הבוטנאים מכנים תכונה זו "שעון גשם"). לרוב מוצאים אותו בצורתו היבשה, ואפשר להרטיבו שוב ושוב (הנוצרים רואים בפרח היבש סמליות לתחייתו של ישו הנוצרי). גדל בנגב הדרומי ולאורך הערבה. (ראה גם כוכב ריחני ודומיו).

עץ הבאובב הוא סמלה של אפריקה. עצים אלה מאריכי ימים עד אלף שנים. כשהעץ בשלכת נראים ענפיו כמערכת שורשים המזדקרת מהקרקע. אגדה מספרת כי האל כעס על העץ, עקר אותו ושתל שוב כשראשו באדמה. באפריקה, בחודש אוקטובר פורח העץ בפרחים גדולים ולבנים שפורחים יממה. העץ משמש לתעשיית הנייר. מסיבי הקליפה מייצרים רשתות, תיקים, פרטי לבוש ומיתרים לכלי נגינה. העלים משמשים לטיפול בחום ובעיות עיכול, הפרות נאכלים על ידי פילים וקופי בבון. לכן גם יכונה "לחם הקופים". הגזע ספוגי ומכיל 40% מים המרווים את הפילים בתקופת היובש.
בפארק הולנד באילת ניטעו כמה עשרות עצי באובב, שקצב גידולם מהיר וגזעיהם רחבים במיוחד..

על הסוג אשל נמנים בארץ כ-15 מינים, שההבחנה ביניהם קשה. רובם של המינים ממוצא סהרו – ערבי והם מאכלסים אזורים חוליים, אפיקי נחלים או שטחי מלחה. המין הגדל בדרום הערבה הוא אשל היאור, העמיד לשטפונות ומתחדש בנקל. גדל גם במלחות. שורשי הצמח מעמיקים ומתפשטים למרחק רב. משני צדי העלה מצויות בלוטות מלח. תפקידן להרחיק כמויות גדולות של יוני נתרן וכלוריד מתוך העלים החוצה. הצטברות מלחים על פני שטחי העלים והרטבתם בלילות טלולים, גורמת לטפטוף טיפות מלח, ולהצטברות של מלחים על פני הקרקע המונעת מצמחים אחרים לגדול בסמוך. פרחי האשל קטנטנים, ורודים המופיעים באביב בשפע לא רגיל.

את הצמח הזה נדיר לראות במצב של גדילה או פריחה, שכן עונת פריחתו קצרה והוא מתייבש במהירות ומת (!). לאחר התייבשו, נסגרים הגבעולים המתייבשים כאגרוף קצוץ, ומגינים על הזרעים המכונסים בהלקטיהם. רק בהגיע גשם המרטיב את הגבעולים היבשים, נפתחים הגבעולים וחושפים את הזרעים להרטבה על ידי הגשם. זרעים מעטים משתחררים ונובטים בסביבתו הקרובה של הצמח המת. בעונות הבאות ימשיכו להתפזר זרעי שושנת יריחו כל עוד ישארו על הצמח היבש. זהו מנגנון של "שעון גשם", שהנוצרים רואים בו סמל לתחייתו של ישו, ולכן נמכרים הצמחים היבשים בחנויות מזכרות. אין לבלבל בין הצמח לבין מחלת עור הנקראת בשם זה.

"עין הסרטן" הוא צמח רב שנתי תרבותי, שמקורו באפריקה הטרופית. הפירות הם תרמילים שהזרעים שבהם הם אדומים מבהיקים עם נקודה שחורה באחד הקצוות. יש להזהר שלא לאכול פרי זה. למרבה המזל אין הפרי מתעכל בקיבת בני אדם והסכנה העקרית היא מלעיסתו וגריסתו לפני הבליעה.

אבטיח, אך בהחלט לא אכיל. צמח שרוע ממשפחת דלועיים, הגדל בנגב, מחולות החוף ועד לאילת. צבעי הפרח אינם הבולט בתכונותיו. הפרי, הגדל עד לגודל של כ- 10 ס"מ, הוא חריף ומשמש כתרופה משלשלת (מוכר כ"חנטל" בימי הישוב הישן). רעילותו שימשה נושא לסיפור תנכ"י("פקועות השדה", מלכים ב' פרק ד'). בהתייבש הפרי מקשקשים בו הזרעים וניתן להשתמש בו ככלי "מוסיקלי".

שיח ממשפחת הסולניים. שהוא לרוב יבש. אך בפריחתו מגלה פרח תכול, ופריו ענבה צהובה-כתומה. הצמח הצנוע הזה גדל בעיקר בערוצי נחלים במדבר או בערבה. צמח צנוע זה נזכר במקרא במשל יותם, שעל פיו הלכו הצמחים להמליך עליהם מלך, ומשסירבו רוב הצמחים – הזית התאנה והגפן - לכבוד, הסכים האטד, אך התנה את הסכמתו בקללה - אם ההצעה לא תצא לפועל, הוא יעניש את העצים על ידי אש שתצא ממנו ותשרוף את כל העצים. הנמשל - העצים הם אנשי שכם, והאטד הוא אבימלך, שביקש למלוך עליהם.

אחד הצמחים הגבוהים במשפחת הסוככיים, הכלך גדל בבתה ומדרונות ההרים של רוב האזורים הלא-מדבריים של ארץ ישראל, וגם בהר הנגב איננו נדיר. מה שאנו מזהים כפרח איננו אלא תפרחת, המכילה קבוצות של פרחים רבים המסודרים כסוכך, ונפתחים זה לאחר זה במשך זמן ארוך יחסית. צבע התפרחת הוא צהוב-ירקרק, והוא בולט למרחוק. הצמח רעיל, והצאן והבקר פוסחים עליו, מה שמסייע לו להשתמר בנוף.

שיזף מצוי הוא עץ קוצני ממשפחת אשחריים, הגדל בנאות מדבר בנגב ועד בקעת הירדן ואזור המרכז יגיע. מוצאו בסוואנות של מזרח אפריקה והוא מתחדש אחרי שריפה. הפירות טעימים והילדים אוספים אותו ומכנים אותם "דומים" (זהו עץ הדומים). הערבים מיחסים לשיזף סגולות מאגיות והעץ נחשב מקום משכן הרוחות. לפי המסורת הנוצרית עיטרו הרומאים בזר קוצים מצמח זה את ראשו של ישו לפני הצליבה, מכאן שמו המדעי של המין – spina christi "קוצי המשיח".

שיטת הסוכך היא עץ קוצני ממשפחת מימוזיים, שגזעו מסתעף למספר גזעים ביציאתם מהקרקע, ולכן נראה כמו סוכך. נופו כמשולש הפוך. מוצאו בסוואנות של מזרח אפריקה. בארץ גדל במקומות נמוכים בחופי ים המלח ובערבה. העלה המנוצה פעמיים מכוסה שערות קצרות מחוספסות. פריחתו ככדורים לבנבנים ואילו פירות השיטה הם תרמילים מסולסלים המשמשים מזון לחיות המדבר ובייחוד לצבאים.

לועית קטנה הוא צמח ממשפחת הלועניתיים, אשר כותרתו בצורת לוע סגור, שמוגן בפני יובש ו"גניבת" צוף על ידי חרקים שאינם מסוגלים לגמול לפרח בהאבקה. הצמח גדל במרכז הארץ. הפרח ורוד עם כתמים בצבע אדום, שנועדו למשוך את החרקים הרצויים לו.

סביון הוא צמח חד-שנתי הנמנה על משפחת המורכבים (בעלי תפרחת המכילה פרחים רבים שלה צורת פרח). המין המצולם כאן הוא סביון הערבות הנפוץ באזור הערבה ודרום הארץ, בעיקר אחרי שיטפונות החורף. כסביונים אחרים, זרעיו מצויידים בציצת שיער לבנה (מכאן השם "סביון") היוצרת מעין סוכך, המאפשר לזרע לרחף ברוח להגיע למרחק ניכר מצמח האם, ולנבוט שם. במשפחה גם גם הסביון האביבי.

עירית צרת-עלים הוא צמח ממשפחת השושניים, הפורח לאחר שטפונות בערבה, בנגב ומדבר יהודה. הפרחים הלבנים, בגוון הקרם, עם עורק כהה בכל אחד מששת עלי הכותרת, נישאים על גבעולים ארוכים. הצמח קטן בהרבה מהעירית הגדולה, ואינו רב-שנתי. הערה: העירית התרבותית היא צמח תבלין דמוי-בצל הגינה, שמוצאו באירופה.

פרח קטן ממשפחת הלועניתיים, שפרחיו אינם עגולים אלא דו-שפתנים, שרוב עלי הכותרת שלהם כחולים, ורק עלה האמצעי לבן. מסיבה זו, מתנגדים חובבי פרחים ישראלים לשם המדעי ברוניקה סורית (אגב, ברוניקה היתה קדושה נוצרית), ובפיהם הוא נקרא "ברוניקה ציונית". הוא פורח בברוב חלקי הארץ הלא-מדבריים.

חיננית הבתה הוא פרח ממשפחת המורכבים (שבהם כל "פרח" הוא בעצם קרקפת מורכבת מעשרות פרחים מסודרים). שצבעיו מיוחדים: עלי הכותרת של הפרחים הלשוניים (בהיקף הקרקפת) הם לבנים בגוון ורוד, ואילו הצינוריים (במרכז הקרקפת) הם צהובים-כתומים. פרח יפהפה, המצדיק את שמו. ברוב חלקי הארץ הלא-מדבריים.

צמח בעל עלים ארוכים, לעתים מסולסלים בשוליהם, הפורח בפריחה מרהיבה של צמחים דמויי פעמון זקוף, שצבעו אדום עז. בן משפחת השושניים. בארץ כמה מיני צבעוני, שרובם אדומי פרחים, אך צבעוני ההרים הוא בגדול והמרהיב ביניהם. מינים וזנים תרבותיים ידועים בשמם "טוליפ".

עוקץ העקרב המדברי הוא צמח קטן - בן-שיח - ממשפחת הזיפניים. כמרבית בני משפחתו הוא נושא שערות זיפניות. הפרחים קטנטנים, הערוכים לאורכו של גבעול כפוף כעוקץ העקרב (זהו מקור השם). סדר הפריחה של הפרחים על התפרחת המאורכת הוא מתחתיתה לכיוון הקצה. הפרח צהוב בהיפתחו, אך מלבין לאחר יום. גדל בערוצים יבשים של הערבה ואזור אילת. מיני עוקץ-עקרב נוספים מצויים גם באזורי הארץ האחרים: עוקץ-העקרב האירופי באזורי המרכז והצפון, עוקץ-העקרב הצהוב בצפון-מערב הנגב ועוד.

איך לזהות בן חצב יקינטוני?ֿ

צמח רב-שנתי ממשפחת השושניים, הפורח בחורף בבתות ובחורשים במרכז וצפון הארץ דמיונו השטחי לחצב בא לידי ביטוי בשם הסוג, וצורת וצבע הפרח הסגול מזכיר את היקינטון. גבעול הפריחה הארוך מכיל פרחים סגורים בקצהו העליון ופתוחים בתחתיתו.