סיוע לצעירים במצבי משבר ניתן למצוא במרפאת שחר של המרכז הרפואי ע"ש שיבא ושל אוניברסיטת בר-אילן, מטרתה זיהוי והתערבות מוקדמת בקרב אוכלוסייה צעירה, בגילאי 18-30. המרפאה מסייעת למצבים הבאים:

חרדה, עצבנות ודיכאון.

קושי בריכוז או בזיכרון.

שינויים בתוכן החשיבה, כמו עיסוק יתר ברעיונות מוזרים.

הפרעות בשינה או אובדן אנרגיה.

נסיגה חברתית - במצבים כגון הסתגרות בבית, איבוד עניין בתחביבים ובמפגשים חברתיים.

ירידה בתפקוד, לעיתים עד מצב של נשירה מביה"ס או קושי לתפקד במקום
העבודה או בצבא.

היום הקנייה ברשת היא האופציה המומלצת לחסכון של ממש ומוצרים טובים. אם אתם מחפשים מכשירים מצוינים, של יצרנים מוכרים אבל לא פעם כאלה שאינם מיובאים משום מה לארץ, או מכשירים שנמכרים כאן בהרבה יותר - אז eBay היא מקום מצוין וחסכוני. הקפידו על הרייטינג, הציון של המוכר. אם הוא לא מעל 98 אז הימנעו מקנייה אצלו. גם Amazon היא שירות מומלץ, אבל לא תוכלו להזמין לכתובת ישראלית וברוב המקרים תצטרכו כתובת אמריקאית, של חברות שילוח ישראליות מתווכות.

אם אתם מתעקשים על קנייה בארץ, אז KSP היא מהרשתות הגדולות בישראל למיחשוב אישי וארגוני, כולל ציוד היקפי ממדפסת ועד טאבלטים ועוד. כמוה גם רשת אייבורי ושתיהן זולות יחסית. אבל כדאי לבדוק היטב את המחשב או הציוד שאתם קונים. הקפידו על חלקים איכותיים, כדי שלא תפלו עם מחיר זול ותמורה גרועה.

בהצלחה!

הצבי הוא בעל פרסה שסועה שנפוץ בכל חלקי הארץ. לפחות שלושה מינים מחלקים ביניהם את נופי העשב שלנו: צבי ארץ-ישראלי במרכז וצפון הארץ, צבי המדבר בנגב, וצבי השיטים באיזור יטבתה. הזכר בעל קרניים מעוצבות ומרשימות, ואילו לנקבה קרניים קטנות ולרוב לא שוות. הצבאים מאפיינים את נופים המישורים, ואילו היעלים חיים בנוף הסלעי. שמם נזכר בתנ"ך בדרך כלל כביטוי ליופי ("הצבי ישראל על במותיך חלל") או בזריזותו ("כצבאים על ההרים למהר" - דברי הימים א'). גלליהם והפרשותיהם מוטלים בנקודות מסויימות, ומשמשים כביטוי טריטוריאלי ("תחנות ריח").

המושית היא אחת החיפושיות הנפוצות ביותר, וללא ספק המוכרת ביותר לילדים שמכנים אותה פרת משה רבנו. שמה המדעי אף הוא "מרים גבה" - קוקסינלה. חיפושית עגלגלה, שלה כנפיים פעילות מכוסות על ידי כנפי חפייה צבעוניים (אדום עם נקודות שחורות). מהלך חייה כרוך בנדידה מחבלי ארץ נמוכים להרים הגבוהים באביב, שאז רואים אותה במקומות בהם היא נדירה - כמו באילת, שם צולמה על ידנו. משפחת מושיתיים. הזחלים שחורים וחיים על גבי צמחים. בצילום: המין "מושית האחת-עשרה" שלו 5 נקודות שחורות על כל כנף ונקודה אחת בעורף.

הסיקסק הוא ציפור גדולה יחסית, הנמצאת בעיקר בנופי מים, בחופים, גדות נחלים ושדות רטובים בכל הארץ. בן משפחת חופמיים. צבעיו, שחור-חום ולבן בדגם מאד ניגודי. הוא נוטה להיות טריטוריאלי, ושומר על נחלתו בתקיפות. בהתקרב פולש, עוף או אדם, מבצע הסיקסק מעוף תוקפני מלווה בקולות אזהרה חדים ןאף בנקירה, עד שהוא מצליח להבריח את הפולש. קינו הוא גומה על הקרקע, שבתוכה מוטלות 4 ביצים. כשבוקעים האפרוחים מהביצים, הם כבר מסוגלים לנוע ולהסתתר. בעת סכנה רצים או קופאים האפרוחים במקומם וההורים צוללים מעל לאויב להבריחו.

יחנוק המדבר הוא צמח מדברי טפיל, הניכר בהעדר מוחלט של עלים ירוקים. שורשיו נטפלים לשורשי צמחים אחרים, מה0ם הוא יונק את מזונו. הפריחה היא תפרחת צפופה של פרחים צהובים, דמויי-לוע-ארי. קרוביו הם העלקת, הגדלה באזורי המרכז, ויחנוק המלחות, שגוון פרחיהם נוטה לסגול.

נורית אסיה נמנית על אותה משפחה כמו הכלנית, ולא מעטים מתקשים להבדיל בין הכלנית לנורית אסיה, שצבעה אדום והיא מופיעה לרוב לאחר שהכלנית כבר גמרה לפרוח. לנורית זאת יש גם וריאנט צהוב המופיע לעתים בסמיכות לאדומה. אגב, הנוריות התרבותיות, מרובות עלי הכותרת, פותחו רובן מנורית זאת.

רקפת - זהו אחד מהיפים בפרחי הארץ. פורח בתחילת החורף בכל האזורים הלא-מדבריים, ביערות ובנופי סלעים. הפרח נמנה על משפחת הרקפתיים. קל לזהותו בשל היות הפרח הפוך מהמקובל - גבעול הפרח מחובר אליו מלמעלה (עלי הכותרת כפופים לאחור). הצמח בעל פקעת. הוא רב-שנתי, גדילתו איטית והוא אסור בקטיפה.
מקורבת לו הרקפת היוונית, הקטנה יותר והנדירה. היא צומחת במרומי הגליל ובחרמון.

החבלבל הוא פרח המייצג את משפחת החבלבליים הגדולה, שעליה נמנים צמחי תרבות לא מעטים: הבטטה, והלפופית הגדלה בגינות ועל חופי הים ברחבי הים הטרופי. סימנה הבולט - עלי הכותרת של הפרח מאוחים יחד לכותרת דמוית גלגל. הם פורחים בדרך כלל בבוקר וידועים בשם האנגלו-סכסי "Morning glory". בארץ כמה מינים, שזהו אחד מהם.

מלוח קיפח הוא צמח גבוה (=קיפח) ממשפחת סלקיים. נתחיל בכך שלמלוח אין ריח (אפרופו "ריח המלוח על פני המים" בשיר המפורסם), פרחיו ירוקים וחסרי ייחוד, אך טעמו המלוח ותכונותיו ראויות לאיזכור. הצמח גדל בנגב, בנחלים ובצידי הדרכים על קרקע מלוחה במקצת. עליו מלבינים-קמחיים וטעמם מלוח. ניתן לאכילה. ידוע בתכונותיו המסייעות לחולי סוכרת.

רותם המדבר הוא שיח הנפוץ באזורי המדבר ועל חולות החוף של ארץ ישראל. ניכר בגבעוליו שהם כמעט חסרי עלים בעונה היבשה, לחיסכון במים. על שמו נקראת תכונה זו רותמיות. פרחיו הלבנים עם עלי גביע סגולים.נמנה עם משפחת פרפרניים (לעלי הכותרת צורת פרפר). פורח בסוף החורף, לרוב בשפע רב של פרחים.

הסביון הוא צמח חד-שנתי הנמנה על משפחת המורכבים (בעלי תפרחת המכילה פרחים רבים שלה צורת פרח). צבעו צהוב. כמה מינים, שהנפוץ באזור הים-תיכוני הוא סביון אביבי, ששמו מלמד שהוא פורח באביב. זרעיו מצויידים בציצת שיער לבנה (מכאן השם "סביון") היוצרת מעין סוכך, המאפשר לזרע לרחף ברוח להגיע למרחק ניכר מצמח האם, ולנבוט שם. במדבר והערבה נפוץ לאחר שטפון הפרח סביון הערבות.

פריחת השקד, בשלהי החורף (ט"ו בשבט), הפכה אותו לסמל לבוא האביב. הוא נמנה עם משפחת הורדיים - שבה הורד, האגס, התפוח, הפטל ועוד. עלי הכותרת לבנים בגוון ורדרד, ומרכזו חום-אדמדם כהה. בעוד העץ בשלכת, בטרם יצמחו לו העלים חדשים, מתכסה העץ בפריחה צפופה.

שיטה סלילנית היא עץ קוצני ממשפחת מימוזיים, שגזעו אינו מסתעף, אלא בגובה של יותר ממטר מעל האדמה. נופו איננו שטוח בצמרתו. נבדל משטת הסוכך גם בעלים שאינם שעירים. אף הוא מוצאו בסוואנות של מזרח אפריקה. בארץ גדל בכל אזורי המדבר של ארץ ישראל. פריחתו ככדורים לבנבנים ופירותיו הם תרמילים מסולסלים המשמשים מזון לחיות המדבר ובייחוד לצבאים. לעתים קרובות נגוע בצמח הטפיל הרנוג השיטים.

העדעד הוא צמח רב-שנתי, בן משפחת עפריתיים, ששמו העממי הוא "פרחי אלמוות" (זה גם פשר שמו עדעד) מהסיבה הפשוטה, שהפרח הלבן שהוא קצר ימים, יושב בתוך גביע כחול-סגול, שצבעו משתמר לאורך ימים, ונראה כאילו הוא חי לעד. גדל בעיקר על גבעות הכורכר של עמק החוף הים-תיכוני. צמח מוגן, שמאמצים נעשים לשמרו. ממנו פותח העדעד התרבותי.

שיח ממשפחת הסולניים. שהוא לרוב יבש. אך בפריחתו מגלה פרח תכול, ופריו ענבה צהובה-כתומה. הצמח הצנוע הזה גדל בעיקר בערוצי נחלים במדבר או בערבה. צמח צנוע זה נזכר במקרא במשל יותם, שעל פיו הלכו הצמחים להמליך עליהם מלך, ומשסירבו רוב הצמחים – הזית התאנה והגפן - לכבוד, הסכים האטד, אך התנה את הסכמתו בקללה - אם ההצעה לא תצא לפועל, הוא יעניש את העצים על ידי אש שתצא ממנו ותשרוף את כל העצים. הנמשל - העצים הם אנשי שכם, והאטד הוא אבימלך, שביקש למלוך עליהם.

הכלנית המצויה היא הפרח הבולט והמוכר ביותר בראשית עונת החורף. ניכרת בצבע האדום עם כתם לבן במרכז, והאבקנים הכהים. באזורי צפון הארץ נפוצות גם כלניות סגולות ולבנות כותרת. לקראת המשך החורף הכלנית מוחלפת על ידי פרחים אדומים אחרים - נורית אסיה, פרג ודמומית ארם-צובא.

האגדה מספרת שדם המכבים שנפצעו הותז על הפרח הקטן, שנצבע בצבע דמם. הפרח שצבעו אדום פורח בסוף החורף, והוא נמנה על צמחי האלמוות, המשתמרים כמיובשים באוספים וכקישוט. בן משפחת המורכבים (בעלי תפרחת המכילה פרחים רבים שלה צורת פרח) הגדל במרכז הארץ, בחבל הים-תיכוני.
בשל צורתו צבעו, האגדה שמאחוריו, ועונת פריחתו הוא מסמל את יום הזיכרון לנופלי מערכת הביטחון.

הפלמינגו הוא עוף מים גדול, המתקבץ ללהקות בבריכות מים מלוחים באילת ובחוף הים התיכון. סימנם: רגליים וצוואר ארוכים ומקור כפוף השחור בקצהו. הצעירים אפורים, אך לבוגרים רגליים אדומות וגוף לבן וורוד. ציפור חולפת, אך יש להקות יציבות של מאות פרטים בבריכות המלח שליד אילת.

הפרג האגסני, בן משפחת הפרגיים, הוא הפרח האדום המאחר יחסית לפרחים האדומים האחרים (כלנית, נורית וכו') המופיע לקראת סוף החורף. ניכר בצבע האדום של עלי הכותרת שכתם שחור מופיע על כל אחד מהם, לעתים מלווה בכתם לבן צמוד לו. הפרי הוא הלקט (מעין קופסה עם מכסה עגול). הפרגים ככלל, מפרישים נוזל צהבהב, שמופקים ממנו חומרים נרקוטיים שונים, כמו מורפין וקודאין. הזרעים משמשים לתיבול (גרגרי פרג) וממינים תרבותיים מופק גם האופיום.

חבצלת החוף הוא צמח ממשפחת הנרקיסים. בעל פרחים לבנים מרשימים, הפורח בקיץ ובסתיו על גבעות הכורכר והחול שאינו נודד בקרבת החוף הים-תיכוני. עליו מוארכים, דמויי סרגל, המסתלסלים לפעמים. הפרחים הגדולים, דמויי פעמון, נפתחים לפנות ערב ונובלים למחרת. הצמח נמצא בסכנת הכחדה, ואין לקטוף את הפרחים. בנגב גדלה חבצלת הנגב, הקטנה יותר.