סיוע לצעירים במצבי משבר ניתן למצוא במרפאת שחר של המרכז הרפואי ע"ש שיבא ושל אוניברסיטת בר-אילן, מטרתה זיהוי והתערבות מוקדמת בקרב אוכלוסייה צעירה, בגילאי 18-30. המרפאה מסייעת למצבים הבאים:

חרדה, עצבנות ודיכאון.

קושי בריכוז או בזיכרון.

שינויים בתוכן החשיבה, כמו עיסוק יתר ברעיונות מוזרים.

הפרעות בשינה או אובדן אנרגיה.

נסיגה חברתית - במצבים כגון הסתגרות בבית, איבוד עניין בתחביבים ובמפגשים חברתיים.

ירידה בתפקוד, לעיתים עד מצב של נשירה מביה"ס או קושי לתפקד במקום
העבודה או בצבא.

המושית היא אחת החיפושיות הנפוצות ביותר, וללא ספק המוכרת ביותר לילדים שמכנים אותה פרת משה רבנו. שמה המדעי אף הוא "מרים גבה" - קוקסינלה. חיפושית עגלגלה, שלה כנפיים פעילות מכוסות על ידי כנפי חפייה צבעוניים (אדום עם נקודות שחורות). מהלך חייה כרוך בנדידה מחבלי ארץ נמוכים להרים הגבוהים באביב, שאז רואים אותה במקומות בהם היא נדירה - כמו באילת, שם צולמה על ידנו. משפחת מושיתיים. הזחלים שחורים וחיים על גבי צמחים. בצילום: המין "מושית האחת-עשרה" שלו 5 נקודות שחורות על כל כנף ונקודה אחת בעורף.

הסביון הוא צמח חד-שנתי הנמנה על משפחת המורכבים (בעלי תפרחת המכילה פרחים רבים שלה צורת פרח). צבעו צהוב. כמה מינים, שהנפוץ באזור הים-תיכוני הוא סביון אביבי, ששמו מלמד שהוא פורח באביב. זרעיו מצויידים בציצת שיער לבנה (מכאן השם "סביון") היוצרת מעין סוכך, המאפשר לזרע לרחף ברוח להגיע למרחק ניכר מצמח האם, ולנבוט שם. במדבר והערבה נפוץ לאחר שטפון הפרח סביון הערבות.

החבלבל הוא פרח המייצג את משפחת החבלבליים הגדולה, שעליה נמנים צמחי תרבות לא מעטים: הבטטה, והלפופית הגדלה בגינות ועל חופי הים ברחבי הים הטרופי. סימנה הבולט - עלי הכותרת של הפרח מאוחים יחד לכותרת דמוית גלגל. הם פורחים בדרך כלל בבוקר וידועים בשם האנגלו-סכסי "Morning glory". בארץ כמה מינים, שזהו אחד מהם.

יונת הסלעים היא ציפור נפוצה ממשפחת יוניים. צבעיה אופייניים - גוף אפור-כחלחל, שהי פסים שחורים לצד הכנף. הראש כהה יותר ומבריק. בלהקות מעל גגות העיר ומצוקי ההרים. פושטות על שדות וככרות בעיר. מיונת הסלעים פותחו רוב זני היונים התרבותיות. יציבה, כלומר אינה נודדת. רואים אותה בכל הארץ.

הפרג האגסני, בן משפחת הפרגיים, הוא הפרח האדום המאחר יחסית לפרחים האדומים האחרים (כלנית, נורית וכו') המופיע לקראת סוף החורף. ניכר בצבע האדום של עלי הכותרת שכתם שחור מופיע על כל אחד מהם, לעתים מלווה בכתם לבן צמוד לו. הפרי הוא הלקט (מעין קופסה עם מכסה עגול). הפרגים ככלל, מפרישים נוזל צהבהב, שמופקים ממנו חומרים נרקוטיים שונים, כמו מורפין וקודאין. הזרעים משמשים לתיבול (גרגרי פרג) וממינים תרבותיים מופק גם האופיום.

חבצלת החוף הוא צמח ממשפחת הנרקיסים. בעל פרחים לבנים מרשימים, הפורח בקיץ ובסתיו על גבעות הכורכר והחול שאינו נודד בקרבת החוף הים-תיכוני. עליו מוארכים, דמויי סרגל, המסתלסלים לפעמים. הפרחים הגדולים, דמויי פעמון, נפתחים לפנות ערב ונובלים למחרת. הצמח נמצא בסכנת הכחדה, ואין לקטוף את הפרחים. בנגב גדלה חבצלת הנגב, הקטנה יותר.

נורית אסיה נמנית על אותה משפחה כמו הכלנית, ולא מעטים מתקשים להבדיל בין הכלנית לנורית אסיה, שצבעה אדום והיא מופיעה לרוב לאחר שהכלנית כבר גמרה לפרוח. לנורית זאת יש גם וריאנט צהוב המופיע לעתים בסמיכות לאדומה. אגב, הנוריות התרבותיות, מרובות עלי הכותרת, פותחו רובן מנורית זאת.

הפלמינגו הוא עוף מים גדול, המתקבץ ללהקות בבריכות מים מלוחים באילת ובחוף הים התיכון. סימנם: רגליים וצוואר ארוכים ומקור כפוף השחור בקצהו. הצעירים אפורים, אך לבוגרים רגליים אדומות וגוף לבן וורוד. ציפור חולפת, אך יש להקות יציבות של מאות פרטים בבריכות המלח שליד אילת.

קיפודן הוא סוג צמחים רב-שנתי קוצני, ממשפחת מורכבים, שכמה מיניו מצויים באזורים שונים בארץ. הוא בדרך כלל פורח בעונת היובש, מסוף האביב עד סוף הקיץ. את הקיפודן קל לזהות, אך זיהוי המינים השונים איננו קל. לרובם פרחים סגולים, הנפתחים לסירוגין.

פריחת השקד, בשלהי החורף (ט"ו בשבט), הפכה אותו לסמל לבוא האביב. הוא נמנה עם משפחת הורדיים - שבה הורד, האגס, התפוח, הפטל ועוד. עלי הכותרת לבנים בגוון ורדרד, ומרכזו חום-אדמדם כהה. בעוד העץ בשלכת, בטרם יצמחו לו העלים חדשים, מתכסה העץ בפריחה צפופה.

העדעד הוא צמח רב-שנתי, בן משפחת עפריתיים, ששמו העממי הוא "פרחי אלמוות" (זה גם פשר שמו עדעד) מהסיבה הפשוטה, שהפרח הלבן שהוא קצר ימים, יושב בתוך גביע כחול-סגול, שצבעו משתמר לאורך ימים, ונראה כאילו הוא חי לעד. גדל בעיקר על גבעות הכורכר של עמק החוף הים-תיכוני. צמח מוגן, שמאמצים נעשים לשמרו. ממנו פותח העדעד התרבותי.

הכלנית המצויה היא הפרח הבולט והמוכר ביותר בראשית עונת החורף. ניכרת בצבע האדום עם כתם לבן במרכז, והאבקנים הכהים. באזורי צפון הארץ נפוצות גם כלניות סגולות ולבנות כותרת. לקראת המשך החורף הכלנית מוחלפת על ידי פרחים אדומים אחרים - נורית אסיה, פרג ודמומית ארם-צובא.

האגדה מספרת שדם המכבים שנפצעו הותז על הפרח הקטן, שנצבע בצבע דמם. הפרח שצבעו אדום פורח בסוף החורף, והוא נמנה על צמחי האלמוות, המשתמרים כמיובשים באוספים וכקישוט. בן משפחת המורכבים (בעלי תפרחת המכילה פרחים רבים שלה צורת פרח) הגדל במרכז הארץ, בחבל הים-תיכוני.
בשל צורתו צבעו, האגדה שמאחוריו, ועונת פריחתו הוא מסמל את יום הזיכרון לנופלי מערכת הביטחון.

ער"ן - עזרה ראשונה נפשית באתר האינטרנט ובטלפון לבני נוער ואנשים במצוקה רגשית, מחשבות אובדניות, דיכאון וצורך במישהו לדבר אתו.

טלפון 1201

דקל הדום הוא דקל ממוצא אפריקני, הגדל בארץ רק בדרום הערבה. ניכר בגזע מפוצל לשניים ויותר, ועלים כפניים (להבדיל מעלי התמר שהם דמויי נוצה). פריו הוא אגוז קשה חום-מבריק, שבאפריקה נאכל הן על ידי בעלי חיים והן על ידי בני אדם.

האתר המצורף מציע ייעוץ והכוונה לגבי עובדים זרים לסיעוד ובכלל, בנושא הטיפול הסיעודי בבית.

ניתן גם להתקשר בשיחת חינם:

1-800-30-10-30

רבים מהפרפרים נקראים בשם הצמחים אליהם הם קשורים, או כזחלים שניזונים מהצמח, או שהם מעדיפים את הפרח שלהם. נמפית החורשף היא אחד המינים הנפוצים של פרפרי הארץ. זהו פרפר יומי, שידוע גם כמין נודד, המגיע לארץ במספרים גדולים מהדרום ממצריים וסודן.

הנה אתר עם סיכומים לבתי הספר בכל המקצועות: sikumim.net.

החוטמית הזיפנית הוא פרח ממשפחת חלמיתיים, הבולט בעמודי הפריחה הגבוהים שלו, לגובה של עד 2 מטר. פורח בסוף החורף, לקראת פסח ושבועות ברוב חלקי הארץ הים-תיכוניים.

הנה קישור ללאתר שיש בו שיבושים מצחיקים שאנשים העלו לשירים עבריים..