כוכב ננסי הוא צמח חד-שנתי צהוב קטנטן ממשפחת המורכבים (בעלי תפרחת המכילה פרחים רבים שלה צורת פרח) הגדל בנחלים יבשים במדבר. נובט אחרי הגשמים, מצמיח כמה עלים מאורכים, ועד מהרה פורח, ואחרי הפריחה, נוטים עלי המעטפה להסגר והצמח מתייבש ושומר על הזרעים עד לבוא הגשם. הרטיבות מפשקת את המעטפת ומשחררת את הזרעים (הבוטנאים מכנים תכונה זו "שעון גשם"). לרוב מוצאים אותו בצורתו היבשה, ואפשר להרטיבו שוב ושוב (הנוצרים רואים בפרח היבש סמליות לתחייתו של ישו הנוצרי). גדל בנגב הדרומי ולאורך הערבה. (ראה גם כוכב ריחני ודומיו).

הרנוג השיטים הוא צמח טפיל ממשפחת הרנוגיים, הגדל על גבי עץ השיטה ועצים שכנים לה. זרעיו המופצים על ידי ציפורים, נובטים על גבי גזע העץ הפונדקאי, והנבט שולח שורש אל תוך הגזע של העץ, ויונק ממימיו. להבדיל מטפילים מושלמים, היונקים מזון מהפונדקאי, ההרנוג לוקח רק מים, ומייצר בעצמו את מזונו בתהליך הפוטוסינתזה. הפרח האדום מייצר צוף, המושך אליו חרקים וציפורים (בעיקר צופית). פירותיו הדביקים מאד נדבקים למקורי הציפורים, שכדי להפטר מהם מחככים מקורם בעצים סמוכים ובכך מפיצים את הזרעים. גדל לאורך הערבה ובקעת ים המלח. בן משפחתו, דבקון הזית, נטפל לעצי זית ושקד באזורי המרכז.

סביון הוא צמח חד-שנתי הנמנה על משפחת המורכבים (בעלי תפרחת המכילה פרחים רבים שלה צורת פרח). המין המצולם כאן הוא סביון הערבות הנפוץ באזור הערבה ודרום הארץ, בעיקר אחרי שיטפונות החורף. כסביונים אחרים, זרעיו מצויידים בציצת שיער לבנה (מכאן השם "סביון") היוצרת מעין סוכך, המאפשר לזרע לרחף ברוח להגיע למרחק ניכר מצמח האם, ולנבוט שם. במשפחה גם גם הסביון האביבי.

עירית גדולה הוא צמח ממשפחת השושניים, הפורח בחורף בחבלי המרכז והצפון. הפרחים הלבנים, בגוון הקרם, עם עורק כהה בכל אחד מששת עלי הכותרת, נישאים על גבעולים ארוכים. הצמח אינו נאכל על ידי הצאן, ולכן שורד גם בשדות הסובלים מרעייה מופרזת. קרובה לה עירית צרת-עלים, שלה פרח קטן יותר, הגדלה בדרום ובמזרח.

צמח בעל עלים ארוכים, לעתים מסולסלים בשוליהם, הפורח בפריחה מרהיבה של צמחים דמויי פעמון זקוף, שצבעו אדום עז. בן משפחת השושניים. בארץ כמה מיני צבעוני, שרובם אדומי פרחים, אך צבעוני ההרים הוא בגדול והמרהיב ביניהם. מינים וזנים תרבותיים ידועים בשמם "טוליפ".

פתילת המדבר הינו שיח (הגדל לפעמים לממדי עץ) הגדל בנאות מדבר וגנים בישובי הערבה. הוא מוכר לרבים בשמו הקודם "תפוח סדום". זהו צמח רעיל ממשפחת האסקלפיים. גזעו מעוצה וגבעולו נוטף, עם פציעתו, מיץ חלבי רעיל ומזיק לעיניים. הפרח גדול ויפה, ומופיע בתפרחות מקובצות. הפרי דמוי תפוח, אך כשפותחים אותו מבחינים בזרעים המוקפים בשערות צמריות המשמשות לתפוצה ברוח. שמו מרמז לשימוש מסורתי שעשו בו הקדמונים - כפתילה להציתה בניצוצות היוצאים מנקישת אבני צור.

לועית קטנה הוא צמח ממשפחת הלועניתיים, אשר כותרתו בצורת לוע סגור, שמוגן בפני יובש ו"גניבת" צוף על ידי חרקים שאינם מסוגלים לגמול לפרח בהאבקה. הצמח גדל במרכז הארץ. הפרח ורוד עם כתמים בצבע אדום, שנועדו למשוך את החרקים הרצויים לו.

שמו הוא אחת ממעוררי האסוסיאציה: (צלף מצרי, עכנאי שרוע, זיזיים חשופים, שכרון סיני ועוד). למעשה זהו פרח הנחבא אל הכלים במדרונות לחים בכרמל ובגליל. הפרח הכחול-לבלבן מציץ מתוך עלי גביע מכוסי זיפים - סימן מובהק לבני משפחת הזיפניים.

פרח גדול זה הוא בעצם תפרחת, המכילה קבוצות של פרחים רבים המסודרים כסוכך על מישור אחד, הנפתחים זה לאחר זה במשך זמן ארוך יחסית. צורת פריחה זו אופיינית לבני משפחת הסוככיים. הגזר הקיפח (שמחקרים חדשים הראו שהוא הוא אבי גזר הגינה), נוכר בפריחה לבנה שמספר פרחים עקרים שהשחירו או שצבעם סגול, בולטים במרכז התפרחת, ומהווים מלכודת פתאים לזבובים הנוחתים על הפריחה ומאביקים אותה.

צלף סחוסי הוא צמח קוצני ממשפחת הצלפיים, הגדל בנחלים וקניונים בדרום הנגב. ניכר בעליו הירוקים-בשרניים, שקוץ קצר בקצותיהם. הפרח לבן בעל עוקץ ארוך ואבקנים רבים, שביניהם עלי ארוך. אך מתבלט במיוחד הפרי האדום, המלא זרעים-גרגרים. זבובים ודבורים נמשכים לפרחים, וצפורים - בולבולים בעיקר, אוכלים את הפירות בהבשילם. צלפים נוספים שראוי לשים לב אליהם - במרכז וצפון הארץ: צלף קוצני, בנגב נדיר ובסיני: צלף רותמי.

ענאי יהודה הוא צמח חד-שנתי מכוסה זיפים, ממשפחת הזיפניים שלו פרחים גדולים בצבע אדום הערוכים לאורך גבעול ארוך. הפרחים הופכים להיות כחולים לאחר התחלת הפריחה. שם הפרח - עכנאי - מבטא את דמיון הפרח לראש נחש (עכן). פורח בכל הארץ, כולל במדבר.

פרח כחול-סגול ממשפחת המורכבים (בעלי תפרחת המכילה פרחים רבים שלה צורת פרח) שרוב הפרחים שעל התפרחת הם לשוניים (הם מהווים את "עלי הכותרת" של התפרחת, ובכך משווים לה צורה של פרח בודד. שמו הלועזי - ציקוריה - מעלה בזכרונם של ותיקים את תחליפי הקפה שהיו נהוגים בארץ בעת המחסור בקפה בימיה הראשונים של המדינה. גדל במרכז הארץ ואזוריה ההרריים.

משפחת הקוציציים הם צמחים שכשמם כן הוא, עוטרי קוצים חדים. בין הקוצים של הריסן מתחבאים פרחים כחולים או תכולים, שמופיעים למשך זמן קצר לאחר שטפון במדבר. הפירות והזרעים של הריסן מהווים "שעון גשם", הם נסגרים וממתינים לגשם שירטיב את הפרי. הרטבה רצינית גורם לפתיחת הלקטי הפירות, ושרבוב הזרע על גבי שערות, להבטיח שיורטב, אך לא ישקע במים. יש לזכור שכל זה קורה אחרי שהצמח כבר התייבש. מנגנונים אלה ייחודיים לכמה צמחי מדבר קיצוני. בערבה ודרום הנגב.

איך נזהה את פרח נר הלילה החופי?ֿ

פרח צהוב זה הנמנה עם משפחה הקרויה בשמו, משפחת נר-הלילה, הוא מהגר, שהגיע לארץ לראשונה מאמריקה לפני כמאה שנה, נקלט והתפשט לאורך חוף הים-התיכון. פרחיו נפתחים בדרך כלל בשעות הערב, ונובלים למחרתו. בגינות התפשט לאחרונה מין נוסף של נר-לילה, שצבעו ורוד.

המלוח הספוגי הוא צמח חד-שנתי נמוך-שרוע ממשפחת סלקיים. פרחיו ירוקים וחסרי ייחוד, אך הפירות הנמצאים בתוך שלפוחית כדורית ירוקה וספוגית, מבליטים אותו בין הצמחים הגדלים בשולי דרכים בנגב. לפי המומחים זהו צמח פולש שמקורו באוסטרליה, והובא לארץ כדי לשמש צמח מתאים לרעיית צאן ובקר.

הפשתנית הססגונית פרח קטן ממשפחת הלועניתיים, שפרחיו מותאמים להאבקה על ידי חרקים מבקשי צוף, הנאלצים לפתוח את פתח הכותרת הסגור בכובד משקלם, כדי למצוץ את הצוף האגור בדורבן, צינור אטום מתחת לפרח. צבע הפרח צהוב עם כתמי כתום (מופע צהוב) או סגול עם כתמי כתום (מופע סגול). הוא פורח בנגב בצהוב ובבקעת ים המלח שם נפוץ המופע הסגול.

לוע-הארי הוא פרח ממשפחת הלועניתיים, שפרחיו מותאמים להאבקה על ידי חרקים מבקשי צוף, הנאלצים לפתוח את פתח הכותרת הסגור בכובד משקלם, כדי למצוץ את הצוף ואגב כך להעביר את האבקה לצמח אחר. צבע הפרח ורוד, הוא פורח בגליל ובהרי יהודה בסוף החורף.
פרח זה הוא אבי לוע הארי התרבותי, שפותח בשלל צבעים.

הוא צמח ממשפחת ארכוביתיים, שכמה מיניו גדלים בכל אזורי הארץ. הפרח זעיר ואינו בולט. לעומתו בולט מאד הפרי, בצבעו הורוד וצורתו השטוחה-מכונפת. כמה מינים, באזורי הארץ השונים. לעלי הצמח טעם חמצמץ (ריכוז של חומצה חומעתית - כמו לחמציץ - ראה שם), שאין להתמכר לו.

תורמוס זה קטן ובהיר מתורמוס ההרים. כמותו הוא צמח חד-שנתי הנפוץ בשפלת החוף ומרכז הארץ. ניכר בעלים כפניים צרים, בעלי חמשה עלעלים, ופרח כחול בהיר נוטה לסגול.תורמוס צר העלים נמנה עם משפחת פרפרניים (לעלי הכותרת צורת פרפר) והוא פורח בסוף החורף.

מקור-חסידה שעיר הוא צמח מדברי, על קרקע לס ומסלע גירני, בנגב. מקור שמו הוא הפרי המאורך כמקור של חסידה, המתפקר לחמש פרודות. כל פרודה נושאת זרע מחודד וחוט מאורך, המסתלסל בהתייבשו, כך שכל היחידה הזאת מהווה מקדח הקודח בקרקע ומבריג את הזרע אל תוכה. צבע הפרח אופייני.

קידה שעירה הוא שיח קוצני ממשפחת הפרפרניים, שעליו קטנים ופרחיו צהובים וצפופים לרוב. פורח בחורף בכל האזור הים תיכוני של ארץ ישראל. צמח זה עמיד בפני שריפות, והוא מתפשט בקלות. דומה לו אחירותם החורש, שפרחיו גדולים יותר וגבעוליו הארוכים דלי-עלים (רותמיים).