בריונות ברשת כוללת את הדברים הבאים:

- הפצת חומר מטריד

- הפצת חומר מביך

- הפצת חומר מזויף

- הפצת חומר פוגעני

- הפצת חומר מפחיד

- הפצת חומר מאיים

- הפצה חומרים מהסוגים הללו כאשר הם מילוליים, בתמונות או בסרטונים


כך נראית בריונות ברשת (עברית):

https://youtu.be/LtwtSOB6SmI


ההסבר של תופעת בריונות הרשת (עברית):

http://youtu.be/fHs-PtSUy84


סרטון שמדריך בהתנהגות אם נתקלתם בבריונות באינטרנט (עברית):

http://youtu.be/juk4O5OqUPk


קדימון של סרט שמדגים עד היכן יכולה הבריונות להגיע ברשת (עברית):

http://youtu.be/rMjYYyf_VWg


והתגובה הראויה לבריונות רשת (עברית):

http://youtu.be/mBW4O5Q4l6I


בריונות פלילית ברשת מוגדרת כאשר מתקיימים הדברים הבאים (עברית):

- איומים

- התחזות

- פגיעה בפרטיות

- לשון הרע

- עלבונות קשים

משחקי מחשב (Gamification) היו מאז ומתמיד סכנה בעיני הורים. לא פעם הם גורמים לבני נוער וילדים להתמכרות, הם פוגעים או יכולים לפגוע להם בלימודים ולא מעט מהם אלימים במיוחד.

אך בתחילת העשור השלישי של המאה ה-21 פורסמה שורת מחקרים שקבעה שיש גם לא מעט יתרונות למשחקי המחשב.

אז כן, משחקי מחשב מפתחים יצירתיות, דמיון וגם כישורים חברתיים. הם גם תורמים ואפילו מועילים לבריאות הנפשית של השחקנים.

עבור לא מעט ילדים מציעים משחקי המחשב דרך משמעותית להעצמה, הקנייה של מסוגלות, ביטוי עצמי ותחושה של שליטה. במיוחד חשובות תרומות אלה לילדים שלא זוכים בהן בספורט, חברה או תחומים אחרים.

עוד מקנים משחקי מחשב לילדים את האפשרות לפרוק לחצים, לשפר את היכולות הקוגניטיביות השונות ולרכוש אסטרטגיות של חשיבה ופתרון בעיות.

אז אולי, אם כך, זה עניין של מינון בכמות משחקי המחשב שילד צורך ביום. נראה שכמו הרבה דברים בחיים, גם משחקי מחשב במינון סביר יועילו לשחקנים הצעירים, בעוד שבמינונים גבוהים הם עלולים לפגוע בהם ובהתפתחותם הטבעית והמוצלחת.


הנה האהבה למשחקי מחשב (עברית):

https://youtu.be/GCjhqtm9dLY


התרומה שלהם להתפתחות המוח, תשומת לב לפרטים ועוד המון יכולות אצל הילד:

https://youtu.be/OOsqkQytHOs


היתרונות של משחקי המחשב שהיום יודעים להביא גם לחינוך במִשְׂחוּק (עברית):

https://youtu.be/aFpkG1JbdE8


מה מחקרים מראים על התרומה של משחקי מחשב לילדים (מתורגם):

https://youtu.be/Y6ijCbTwRPY


פרק מרתק על משחקי מחשב (עברית):

https://youtu.be/zUceDmLVsTk?long=yes


והרצאת טד של מצליחן על תרומת משחקי המחשב להצלחה בחיים (מתורגם):

https://youtu.be/ylS-6UK9FhQ?long=yes

הבריונות ברשת היא אחד הדברים האיומים שהביא איתו דור הרשתות החברתיות. עלבונות, השפלות, איומים או חרמות - הבריונות כאן היא המשך של הבריונות בחיים ובבית הספר, אבל היא מתבצעת לעיניהם של רבים מאי-פעם.

הבריונות הזו פוגעת ומשפילה וגורמת לילדים לסבול מאד. היו כבר מקרים איומים של ילדים שאיבדו את כל בטחונם בחיים. ילדים אחרים חווים חרם, שאם פעם היה רק במפגש החברתי בבית הספר או בשכונה, היום הוא גם ברשת, ללא הפסקה ובכל שעה ביום.


#ולילדים נפגעי רשת
אל תסכימו לראות ולאפשר לבריונות כזו להתקיים לנגד עיניכם - אל תעמדו מנגד!

אם אתם נחשפים להצקות שפוגעות במישהו ברשת, פנו לכל מקום אפשרי כדי למנוע זאת - במקרה שמדובר במישהו שאתם מכירים (חבר לכיתה או מישהו מהחבר'ה), פנו להורים, למורים או ליועצת בית הספר.

וגם אם אינכם מכירים אותו - פנו להנהלת האתר שבו מציקים לילד.


הנה מה שצריך לעשות כשנחשפים למישהו שסובל מהצקות ברשת:

http://youtu.be/-5PZ_Bh-M6o


הנה חרם ואף אחד לא איתך (עברית):

https://youtu.be/KAsasXXfL-w


כך נראה חרם משפיל בווטסאפ (עברית):

https://youtu.be/xSRKrpyVLCo


קליפ שמדבר על הרוע והאלימות:

https://youtu.be/oC-GflRB0y4


וסרט ארוך על בריונות ברשת (מתורגם):

http://youtu.be/Fjqiaa-SDHA?long=yes

כדי לשמור על הילדים מאלימות הקפידו על הדברים הבאים:

1. שידעו לסרב לכל למבוגר המציע להם דבר או מעשה שאינם רוצים בו.

2. לדעת להבחין בסיכונים.

3. דעו ודרשו לדעת תמיד עם מי הם נמצאים.

4. חנכו אותם לדבר אתכם על פגיעות או מצוקות והקשיבו להם תמיד בפתיחות מירבית (חשוב גם ליזום שיחה אם ראיתם סימני מצוקה או עצב).

5. הסבירו שגם ל"סודות" יש גבול ושבמקרה של איום עליהם - אין סודות (גם אם הם הבטיחו לשמור - הם צריכים לדעת שסוד יכול להיות מסוכן להם ושבמקרה של ספק - חייבים לגלות לכם או למבוגר קרוב ואחראי).

6. דאגו שהם מכירים סוגי סכנות והדריכו מה ברצונכם שיעשו אם קרו להם דברים כאלו (לצעוק, לברוח, להסתתר - העבירו מסר שלא צריך להיות גיבורים גדולים מול פושע בוגר ואלים!)

7. הדריכו אותם שלא לעלות לעולם על רכב או להיכנס לדירה של אדם זר.

8. הסבירו שלא למסור פרטים על עצמם, לא להתפתות למבוגר זר שמפנק במתנות, כסף או ממתקים ולהיזהר מאנשים שמנסים להיפגש איתם בעקבות היכרות באינטרנט (ראו טיפ בנושא).

9. אם אלימות מתרחשת בבית הספר וההנהלה לא מצליחה לפתור זאת - המשיכו לפעול: פנו למפקח על בית הספר או למנהל המחוז במשרד החינוך (יש גם קו פתוח לפניות תלמידים שמספרו 1204).

אם נוצרה מחלוקת עניינית, אין מניעה לריב ליד הילדים. אולם, כדאי להקפיד על הדברים הבאים:

1. לא להעליב ולפגוע בבן הזוג.

2. לדבר על התחושות שלנו במקום לנתח את אשמת השני (ביטויים רצויים כגון 'אני פגועה', 'הייתי מאד עצוב לגלות ש' או 'זה לא נעים לי').

3. להראות לילדים שההתפייסות שמגיעה לבסוף היא תרבותית וחיובית. יש חשיבות רבה לכך כי מאיתנו ילמדו הילדים כיצד לריב ולהתפייס עם חבריהם הם.

4. להשתדל מאד להימנע מלריב בנסיעה ברכב, כשהילדים מאחור.

5. בשום צורה אין לגלוש לאלימות או אפילו למשהו שעלול להיתפס בעיני הילדים כאלימות.

כדי למנוע קנאה אצל ילדים הקפידו על הדברים הבאים:

1. הקפידו על שטח משלו לכל אחד מהילדים (ובמיוחד לגדול) וכבדו את פרטיותו מפני אחיו (כולל אותם הדברים שהם שלו - לעומת צעצועים משותפים).

2. אל תעשו השוואות בין הילדים למולם ונסו שלא להגיד לאחד לקחת דוגמא מהשני.

3. אם הם רבים - תנו להם להגיע ליישוב הסכסוך בעצמם ואם ידרשו שתתערבו הסבירו להם שהם התחילו ועליהם לסיים את הריב ולא בשימוש בכוח (אלא אם הם צעירים ואז אתם צריכים להתערב בזהירות וברגישות ולמנוע גלישה לתוקפנות ואלימות).

4. במקרה של מחלוקת ביניהם אל תענישו ילד בנוכחות אחיו, שעלול להתגרות ו"לרדת" עליו.

5. מצאו את הזמן הפרטי לכל אחד מהאחים, שבו אתם רק שלו ומרעיפים עליו אהבה שאינה תלויה ואינה מתחלקת בינו לבין אחיו - במיוחד זה חשוב לאח הגדול שמן הסתם איבד את מעמדו, בעיני עצמו, מאז הופעת אחיו הקטן.

הפקרות! קללות! איפה החינוך! - התגוביות, או כמו שכולנו מכירים אותם כטוקבקים (Talkbacks) הם תגובות של גולשים באינטרנט. הם הוצבו באתרי החדשות בישראל כמעט מהתחלה. כותבי הטוקבקים מרבים להגיב לכתבות ומאמרי דעה, מדי פעם במילות עידוד, אבל לרוב בקללות וגידופים קשים. ניסיונות שונים בכנסת, להגביל בחקיקה את זוהמת הלשון וההשמצות הללו, לא צלחו.

משהו השתבש בדרך. כמות בלתי נתפסת של השמצות וגידופים ממלאת את הרשת ולא מעט אתרים הפכו למקום לא נעים לקרוא, לכתוב ואפילו להיכנס אליהם. הטוקבקיסטים, שאת המרושעים שבהם נוהגים לכנות גם "טרולים", מצליחים לגרום לרבים להתרחק מהתגובות לכתבות ולידיעות באתרי חדשות. זה מאד משונה, אם לוקחים בחשבון שהטוקבקים נועדו במקור לאפשר לאדם הפשוט להביע את דעתו. הטקובקים המרושעים הללו גורמים לרבים שלא להגיב, כדי שלא להיכנס לאותה מדמנה של לשון רעה, קללות, עלבונות, גזענות ואיחולי מוות ומחלות קשות לכותב או למושא הכתבה. לא פעם הצליחו הטוקבקיסטים להרחיק מהרשת כותבים רגישים, שלא עמדו בעלבונות והנאצות שלהם זכו שם.

אומרים עליהם שהם עילגים ואלימים, אבל אם בהתחלה הפוליטיקאים לא התייחסו אליהם ברצינות, כיום הם זוכים בישראל בהשפעה עצומה גם על מפלגות, פוליטיקאים, מקבלי החלטות, חברות גדולות ועל חלקים לא קטנים בציבור. הם נתפסים לא פעם כשיקוף של האווירה הציבורית. לא מעט פוליטיקאים קוראים כיום ומתייחסים לטוקבקים, ולא פעם הם פועלים בהתייחסות לתגובות שקיבלו ברשת.

זה הגיע לכך שבבחירות מפעילות מפלגות רבות מטות של טוקבקיסטים, המגיבים ודוחפים מסרים חיוביים לטובתן, או שליליים כנגד המפלגות היריבות. השיטות המשוכללות יותר מאפשרות להם להשמיץ עיתונאים וכתבים שמפרסמים כתבות שליליות ולהגיב במבול של תגובות מאשימות שמספרות ש"כולם יודעים שהעיתונאי פלוני הוא שפוט של הפוליטיקאי אלמוני". האשמה נפוצה אחרת היא כלפי טוקבקיסטים המתנגדים לדעתם, ש"הם שתולים של מפלגת איקס".

הטוקבק של היום כבר מזמן אינו מוגבל רק לאתרי חדשות ובלוגים. כיום פועלים הטוקבקיסטים גם בלי להזדקק לאנונימיות שממנה נהנו במקור, כמו למשל ברשתות החברתיות פייסבוק וטוויטר, שבהן הם מופיעים ללא חשש בשמם ותמונתם ומשמיצים בהתלהבות לא פחותה.


כך היו נראים החיים אם אנשים היו מתנהגים בהם כמו בטוקבקים:

http://youtu.be/AvzFUkEpyGQ


ואולי כך מרגיש הטוקבקיסט:

http://youtu.be/4i6iyby-NKI


בלוגרית מקריאה תגובות שהיא מקבלת:

http://youtu.be/zjARYw-PRKw


אפילו לילדים יש גבולות (מרגש. באמת!)

http://youtu.be/YhtYoe9IU0c


הנה מפורסמים מקריאים את דברי הנאצה שכתבו עליהם טוקבקיסטים ברשת:

http://youtu.be/Kzk-b61R5Gc


ואחרי זה הם פונים לכותבי הנאצות:

http://youtu.be/RQzenrktO34

הנה סימנים העלולים להעיד שילד סובל מאלימות:

1. אם הילד מראה סימני רתיעה וחשדנות מאנשים

2. אם הוא מבטא חשש מאלימות ונראה חושש

3. אם הוא נראה סגור, פאסיבי וחסר שמחת חיים

4. אם הוא חסר מנוחה, סובל מקשיים בריכוז או בזכרון, ירידה בלימודים

5. ילד שלפתע מרטיב במיטה.

כל אלה סימנים שיכולים להעיד על ילד שמופעלת עליו אלימות מינית או פיזית (אם כי יש לציין שאלה רק סימנים ואינם הוכחות).

פעמים רבות תוכלו לזהות יותר אם תתנו לו לצייר משפחה, גן וכדומה - ייתכן ושם תוכלו לגלות סימנים ובשיחה עימו על היצירה שלו הוא יסגיר את הסוד המעיק עליו - זכרו, עם זאת, שפעמים רבות הוא ייחשף יותר בפני איש מקצוע מאשר בפניה של דמות קרובה.

בריונות היא התנהגות כוחנית, תוך שימוש באלימות ואיומים. בריונים הם מי שמפעילים כוח כדי להשיג את מטרותיהם.

מרבית הבריונים הם אנשים שאינם מעריכים את עצמם מספיק והם נוהגים כך כדי להחזיר לעצמם את כבודם, להרגיש עליונים על אנשים אחרים ולפרוק כעסים על עצמם.

חלק גדול מהבריונים הם בעצמם קורבנות לבריונות.


הנה סיפור של בריונות של ילדים כלפי ילד אחר (עברית):

http://youtu.be/JIzM53c1HWY


סיפור התעללות נוסף של ילדים (עברית):

http://youtu.be/MkKZjpJ6lrc


קליפ על בריונות שהפיקו תלמידי בית ספר (עברית):

http://youtu.be/mSc21mzf3Go


בחור שעבר התעללות בבית הספר מחזק (עברית):

https://youtu.be/a4aOCwUUnhY


ילדים מקריאים עדויות על התנכלויות בבית ספר שהן מעשה אלים (עברית):

https://youtu.be/H-Fix0n01kw


ואולי האשמה בבריונות ובאלימות היא בכלל באגדות הילדים (עברית):

https://youtu.be/WKQWvXmmD3w

ילדים לא תמיד יודעים לבטא באופן מילולי מצוקה שהם חווים ולכן, אם היא קיימת, פעמים רבות היא תבוא לידי ביטוי בשינוי באופן ההתנהגות של הילד. כדאי לשים לב להתנהגויות שכאלו, מאחר ולא פעם הן מבטאות צורך אמיתי של הילד בקבלת עזרה או טיפול רגשי מקצועי.


הסימנים הבאים מעידים על ילד המאותת על מצוקה כלשהי:

1. תוקפנות שלא הייתה בעבר כלפי הסביבה

2. קושי בקבלת מרות בבית או במסגרת הלימודית

3. שינויים באכילה - חוסר תיאבון או הגזמה באכילה

4. שינה מרובה או שינה מאד לא שקטה מלווה בסיוטים

5. ילד שחווה כל הזמן פחד או חשש ממשהו

6. ירידה בלימודים

7. ירידה ביכולת התפקוד היום יומי

8. ילד שחזר להרטיב

9. ילד המסרב ללכת לגן או לבית ספר על בסיס יומי

10. קושי להתגבר על משברים משפחתיים או סביבתיים

11. קושי ניכר בהסתגלות למסגרת חדשה

12. מרבים לבכות

13. ילדים המבטאים יותר מהרגיל כעס, עצב, בלבול, חוסר אונים ומתח

14. התקפי זעם ובכי ללא הסבר

15. שינויים קיצוניים בהרגלי הגלישה של הילד

16. סימנים המעידים על דיכאון

הנה כמה כללים שכדאי לאמץ בכדי להנחות את ילדכם להתרחק מאלימות בין כתלי בית הספר:

1. הרגילו את הילדים לספר לכם מדי יום מה היה בבית הספר ולא רק מההיבט הלמודי. גם אם אינם משתפים בכל פרט, הם יתרגלו שהשאלות שלכם לגיטמיות ויתרגלו לספר.

2. העבירו את המסר שגם אם קרו דברים שהיו להם לא נעימים צריך תמיד לספר אותם להורים על מנת שיוכלו לתמוך ולעזור.

3. הנחו את הילדים לשחק עם בני הגיל שלהם ולא עם ילדים משכבות בוגרות יותר.

4. הסבירו לילדים שגם בהפסקה יש להישאר במקום מרכזי בבית הספר ולא להתרחק לפינות שפחות רואים אותם שם.

5. למדו אותם שסכסוכים פותרים בשיחה ודיבור ולא בצורה אלימה.

6. הסבירו לילדים שבכל מקרה שהופעלה נגדם אלימות פיסית או מילולית או שקרה להם כל דבר אחר שלא היה להם נעים עליהם לדווח למורה שלהם או כל מבוגר אחר (מורה מקצועי, מזכירה וכו') שנמצא בבית הספר.

7. הנחו את הילדים להתרחק ממוקדי ריב וגילויי אלימות.

8. שבחו התנהגות טובה ופתרון סכסוכים בדרכים מתונות.

הגבולות והדרישות בחינוך ילדים הם חשובים ביותר. דווקא ילדים שלא גדלו עם דרישות מההורים וגבולות ברורים נוטים לגדול עם תחושת ריקנות, יכולת קטנה מאד לשאת תסכול וללא תחושת ערך.
כמו כל דבר, הקיצוניות הנה בעייתית ולא מומלצת - החוסר בגבולות ודרישות מעטות מהילד הוכחו כפוגעים ומקלקלים את התפתחותו לא פחות מהסמכותיות היתרה והמוגזמת שיש הורים המפעילים על ילדיהם.
מומלץ להציב בפני ילדים, מגיל צעיר, גבולות ברורים של "מותר" ו"אסור" ולהגדיר את הדרישות מהן, בנושאים כמו סדר, ניקיון, תפקוד, אי-אלימות וכדומה. הורים רבים, במיוחד לילד ראשון, נוטים לשירותים מיוחדים לילד - מביאים לו הכל ומכינים לו ממש עד לפה - שזה פסול!!! מנגד - חשוב לאפשר להם לחקור את האפשרויות בתחומים המותרים ולאפשר להם לבנות את היחסים המיוחדים שלהם עם הסביבה, האנושית והאחרת.

הנה מספר דרכים לשמירה על המתבגרים שלנו מפני אלימות:

1. להרבות בהסברה למתבגר על זהירות מגורמים ומקומות חשודים (שירותים במועדון, כוסות שתייה חשופות להוספה של חומרים מסממים).

2. פיקוח על יציאותיו: לאן, עם מי ומתי ואיך חוזרים.

3. קביעת גבולות ברורים בנושאים החשובים (חוק, שעות, לימודים וכו').

4. תגובה מידית למצבים בהם הילד נכשל בשמירה על עצמו ויצירת אורח חיים שבו יזהר מאלימות (כולל הימנעות משתיה וסמים) ויזהה סימנים מקדימים אצל חבריו.

5. אלימות בביה"ס: התארגנו במסגרת ההורים ועבדו מול הנהלת ביה"ס לזיהוי מקורות ומוקדי האלימות.

6. אל תחששו להשקיע זמן, מאמץ וכסף לפתרון הבעיה בביה"ס כיוון שאי פתרונה מביא, מעבר לסיכון לילדכם, גם לירידה ברמת לימודיו ולהמשך האלימות לאחר שעות הלימודים.

צפיה מומלצת לילדים בטלוויזיה היא של עד 1-2 שעות ביום ובשום אופן לא יותר מ-4 שעות. בכל מקרה בו ילדים צופים בתכניות וסרטים בטלוויזיה, חשוב לבדוק שאין בהם תכנים של אלימות, מין ושפה בוטה.

בכל מקרה, עד גיל שנתיים עדיף להימנע לחלוטין מלהושיבו לצפות בטלוויזיה. לא מדובר בקלטות, DVD שבחרתם לו או בערוץ "הופ" אלא בערוצים רגילים וסתמיים - הימנעו!

בכל מקרה לא מומלצת בגילאים אלה צפייה של יותר מחצי שעה בטלוויזיה.

על מנת שילדכם יתקשר עם סביבתו בצורה הולמת ומכובדת, הקפידו על הדברים הבאים:

1. נסו ללמד את ילדכם לפתור קונפליקטים דרך שיחה.

2. אם הרביצו לילדכם, חנכו אותו כי מוטב לא להחזיר חזרה, אלא לפתור את הבעיה בדרך אחרת.

3. הקפידו על דוגמא אישית, דברו בנימוס ככל האפשר.

4. הגיבו באופן חד משמעי ועקבי נגד קללות.

תלוי באיזה גיל.
ילדים קטנים מתחת לגיל שלוש, עדיין אינם מבינים את מלוא המשמעות של בקשת הסליחה כמו גם של מעשיהם, לכן במידה ופגע הילד בחבר או באח עדיף לשים את הדגש על פעולה המתקנת את הנעשה כמו להחזיר את המשחק שלקח לאחר וכו.
בגילאים מבוגרים יותר, כאשר הילד כבר מסוגל להבין שמעשיו פוגעים גם ברגשות האחר, כדאי ללמד את משמעות בקשת הסליחה ואיך אומרים אותה עם כוונה ולא כדי לצאת ידי חובה.

מחקרים מצאו כי ישנו קשר הדוק בין קיום ארוחה משפחתית באופן קבוע לבין חינוך הילדים. נמצא כי ילדים אשר מתקיימות בבתיהם ארוחות משפחתיות יהיו ילדים בעלי מוטיבציה גבוהה יותר להשגיות, בעלי אחריות רבה יותר למחויבויתיהם (כגון הכנת שיעורים וכד'), ביטחון עצמי ואופטימיות. עוד נמצא כי ילדים אשר ארוחות משפחתיות אינן מתקיימות בבתיהם יהיו מועדים יותר מאחרים להיגרר לאלימות על סוגיה השונים ואלכוהליזם.

יש להתייחס ברצינות רבה לאלימות של ילדים כלפי בעלי חיים, שכן פעמים רבות היא מלמדת על אלימות שחווה ועובר הילד עצמו. במקרים אחרים, קשים לא פחות, מדובר בילדים המתעללים לשם התעללות וגם דבר זה מצריך טיפול והתייחסות רצינית.

לא תמיד צריך להתערב ואף כדאי לאמר להם לפתור את הריבים לבדם. כשמתערבים (במקרים של חשש לאלימות או לאלימות ממש או ריב קולני או פוגעני במיוחד) - להקפיד שלא יהיה ויתור אוטומטי של הבוגר לצעיר שביניהם. על שניהם לדעת כי לא הגיל קובע אלא העניין והצעיר צריך גם הוא להכיר את הדרישה לוותר. בכל מקרה, להסביר לכל אחד מהם מה מעיק על אחיו ולהזמינם להציע הצעות לפתרון הבעיה.

ממש לא. בבקרה נכונה, הטלויזיה יכולה להיות אפילו כלי חינוכי מצויין. על ההורים לבחור תוכניות לילד בגיל הרך (ערוץ הופ מעולה!) ובגילאים בוגרים יותר - לצפות ביחד עם הילד ולוודא שהתוכניות מחנכת לערכים של סובלנות, הגינות, חברות ונאמנות ולא של אלימות ורוע. עדיף שנעזור לילד להגיע למסקנה שתכנית גרועה מאשר שנאסור עליו צפיה בה בניגוד לרצונו.

קודם כל מה לא לעשות - לא לצרוח עליו, לא להכות ולא להאשים. אם הוא מסכן את עצמו או פוגע באחרים הרי שיש להציב לו גבול ברור. שיטה שמומלצת בספרו המעולה של חיים עומר 'שיקום הסמכות ההורית' היא לחבקו 'חיבוק דוב' - חיבוק ארוך ושתקני, בכל פעם שהוא מגלה סימנים של אלימות ופראות. לאחר שנרגע לחלוטין (אפילו אחרי שעה ויותר) להרפות מבלי לאמר דבר. לאחר כמה פעמים שתבצעו את החיבוק הזה, ישפר הילד את התנהגותו.