אלו כללי המשחק של "מחניים":

1. יש לשרטט שני קווים רחוקים זה מזה במספר מטרים.

2. מאחורי כל קו עומד משתתף וכל שאר המשתתפים עומדים בין שני הקווים.

3. שני המשתתפים שמאחורי הקווים מכונים "הקולעים". הם אמורים להטיל את הכדור ו"לפגוע" במשתתפים העומדים במרכז.

כמובן שהמשתתפים מנסים להתחמק מפגיעת הכדור.

4. מי שהכדור נגע בו, נפסל ויוצא מהמשחק.

5. אם משתתף שעמד במרכז תפס בידיו את הכדור, הוא יכול לצבור נקודה לטובת פסילה עתידית, או לטובת פדיון משתתף אחר שנפסל או שיוכל מיידית להחליף את ה"קולע".

כך משחקים את המשחק "תפסוני" (או "תפ-סו-ני"):

הקבוצה מתחלקת לשתי קבוצות העומדות זו מול זו ובינהן מסומן קו גבול.

1. קבוצה א' מושיטה את ידיה קדימה ונציג מקבוצה ב' ניגש אליהם מכה על ידו של אחד המשתתפים ואומר "תפ", לאחר במכן ניגש למשתתף אחר, מכה על ידו ואומר "סו" ולבסוף מכה בפעם השלישית והאחרונה על ידו של משתתף נוסף ואומר "ני".

2. בשלב זה הוא בורח והמשתתף שהכו על ידו אחרון צריך לתפוס אותו לפני שהוא עובר את קו הגבול לקבוצתו.

3. אם המשתתף מקבוצה א' הצליח לעבור את קו הגבול מבלי להתפס, המשתתף מקבוצה ב' הופך להיות שבוי שלו. אם המשתתף מקבוצה ב' הצליח לתפוס את המשתתף מקבוצה א' לפני שעבר את קו הגבול, המשתתף מקבוצה א' הופך להיות שבוי שלו.

4. מחליפים בין הקבוצת - נציג מקבוצה ב' ניגש לקבוצה א', מכה על הידיים באותה דרך - ובורח.

5. מטרת כל קבוצה היא לתפוס כמה שיותר שבויים מהקבוצה השניה וזו שיש לה הכי הרבה שבויים בסוף המשחק היא המנצחת.

משחק ההיכרות "ביל בול" הוא משחק מצוין לשבירת מבוכה והיכרות במפגש ראשון של קבוצה.

כך משחקים את המשחק:

כל משתתפי המשחק יושבים במעגל.

לאחר סבב שמות, פונה המדריך או מנחה המשחק, בכל פעם בהפתעה, למשתתף אחר ואומר לו "ביל" או "בול".

כאשר אמר המנחה "ביל", צריך המשתתף אליו פנו לאמר את שמו של המשתתף היושב מצד שמאל שלו.

אם נאמרה המילה "בול" צריך המשתתף לאמר את שמו של מי שיושב מצד ימין שלו.

המטרה, כמובן, היא להצליח לשלוט בשמותיהם של כל חברי הקבוצה ולעשות זאת בדרך משעשעת. בהדרגה נקלטים השמות אצל חברי הקבוצה.

מטרתו של משחק ההכרות "נייר עף ברוח" היא לתפוס את הנייר לפני שהוא הגיע לארץ. תוך כדי כך מתאפשר לכולם להכיר את שמות המשתתפים במשחק.

כך תשחקו את המשחק:

אחד המשתתפים עומד במרכז החדר וקורא בשם של אחד המשתתפים האחרים, תוך כדי שהוא זורק נייר באוויר.

המשתתף ששמו הוזכר צריך לקום ולתפוס בדף הנייר לפני שייפול על הארץ.

אם הנייר נפל והגיע לארץ, המשתתף שקראו בשמו חותך אותו לשניים וקורא בשמו של משתתף אחר.

אם הוא הצליח לתפוס את הנייר הוא ימשיך ויקרא בשמו של משתתף אחר מבלי לחתוך את הנייר.

המשחק מורכב מ"לילה" ומ"יום". המשחק מתחיל בלילה. בלילה הראשון נקבע מי הוא הרוצח. המנחה, מישהו שלא משתתף במשחק, הוא זה שקובע מיהו הנרצח והרוצח.

1. שבו במעגל. כשהמנחה אומר "לילה טוב כפר!", הורידו את הראש ועיצמו עיניים.

2. המנחה עובר ונותן לכל אחד טפיחה אחת על הגב, פרט לרוצח שיבחר, שיקבל 2 טפיחות.

3. "בוקר טוב כפר!" מכריז המנחה וכולם מתעוררים.

4. הרוצח יכול לרצוח ע"י קריצה. מי שהוא קרץ לו יחכה כמה שניות, יאמר "נרצחתי" וייצא מהמשחק.

5. אזרחי הכפר (המשתתפים האחרים) צריכים לגלות כמה שיותר מהר מי הרוצח, מבלי להירצח. דיונים, האשמות, דברי הגנה, הוצאות להורג (של מי שרוב הקולות קובע שהוא הרוצח) ו"מילים אחרונות" (של מי שהוצא להורג ומתוודה שהוא הרוצח או מכריז שהוא לא הרוצח), עד לגילוי הרוצח.

אם נשארו שני אזרחים חיים והרוצח לא נתפס - הוא ניצח.

כך משחקים את משחק החברה "פיו פיו" (יריות...):

כל הקבוצה עומדת במעגל, כאשר המדריך מסתובב בין כל המשתתפים וחוזר על המילה "פיו", עד שהוא מחליט להעצר ולהצביע על אחד מחברי הקבוצה.

החניך שהצביעו עליו, צריך להתכופף. שני החניכים שעמדו לצידו מסתובבים אחד אל השני כאשר הם מרימים את ידיהם כאילו הם אוחזים באקדח וצועקים "פיו פיו".

החניך שצעק ראשון הוא המנצח (הצליח "להרוג" את השני...) וזה שנהרג כביכול - יוצא מהמשחק.

במידה והחניך שהיה אמור להתכופף לא הספיק לעשות זאת לפני שהלוחמים החלו ביריות, הוא זה שייצא מהמשחק, כי הוא זה ש"נהרג" מהיריות.

כדי להיות פחות לוחמניים, אפשר להחליט על הוראה אחרת, כיד הדמיון, במקום "פיו פיו".

המנצח במשחק הוא האחרון ש"נשאר בחיים"...

משחק ההכרות "קערת הפירות" מתאים לקבוצה שחבריה כבר מכירים זה את זה ברמה הראשונית.

כך משחקים את המשחק:

יושבים במעגל כשבמרכז מונחת קערה עם פירות וירקות מכמה שיותר סוגים, מינים וצבעים.

במהלך הסבב כל אחד בוחר פרי או ירק ומספר מדוע בחר את אותו פרי ואיך הוא מתקשר לאופיו. ניתן להתייחס לגודל הפרי, צורתו, צבעו, העונה בה הוא גדל, אופן קילופו ועוד...


הערות:
כדי להפוך את המשחק ליותר אינטימי ומקרב בין המשתתפים, ניתן לשבת על שטיח עם כריות.

אפשר לגוון את המשחק כאשר האחד מעניק לאחר פרי או ירק שהוא חושב שמתאים לו ומסביר מדוע (כמובן בדרך החיוב).

המשחק "לו הייתי עץ" הוא משחק היכרות לקבוצה שזו ההיכרות הראשונה שלה. אבל הוא יתאים גם לערב גיבוש, לימי הולדת ויהיה נכון בכל גיל.

אלו כללי המשחק "לו הייתי עץ":

כל אחד ממשתתפי המשחק ירשום על פתק שם של עצם או צמח שהיה רוצה להיות, או מקום שהוא חולם לבקר או לגור בו.

לאחר שלב זה יוחזרו הפתקים למנחה והוא יחלק אותם בצורה אקראית בין כולם.

בסבב בין המשתתפים, כל אחד יצטרך לנחש של מי הפתק שהוא קיבל ולנסות להסביר מדוע.

לאחר שגילו למי שייך הפתק, מי שכתב עליו יוכל להסביר או לספר בכמה מילים את הסיבה או ההסבר למה שרשם ואיך זה קשור לאופי או לחלומות שלו או שלה.

כך משחקים "גע גע גע":

- הקבוצה מתפזרת במרחב המוגדר למשחק.

- אחד המשתתפים זורק את הכדור לכיוון הרצפה (או המשטח עליו משחקים), כך שהוא יקפוץ שלוש פעמים ובכל קפיצה צועקים המשתתפים "גע".

- כשצועקים "גע" בפעם השלישית מנסים כל המשתתפים להתקרב לכדור ולכוונו בעזרת הידיים כך שיפגע ברגליו של משתתף אחר.

- מי שבכדור פגע בו באזור הרגליים פסול והופך להיות שבוי של מי שפגע בו.

- אם השובה נפסל במהלך המשחק, הוא משחרר את השבוי וזה חוזר למשחק.

- המנצח הוא זה שנשאר אחרון מבלי שפסלו אותו.

כך משחקים את המשחק "קדרים באים":

- בוחרים מגרש למשחק ומסמנים בשני צידיו קווים.

- מאחורי קו אחד עומד "קדר מדומה" ומאחורי הקו השני עומדים כל שאר המשתתפים.

- הקדר המדומה קורא בקול: "הקדרים באים" ושאר המשתתפים עונים בקול: "לא רוצים".

- הקדר רץ לכיוון שאר המשתתפים, כאשר מותר לו לרוץ קדימה ולצדדים בלבד, והם רצים לכיוונו, ועליו לתפוס ע"י נגיעה כמה שיותר משתתפים, בעוד הם מנסים לחמוק מפניו.

- כל מי שנתפס הופך להיות קדר אמיתי, נעמדים עם הקדר המדומה מעבר לקו וממשיכים את המשחק באותה צורה כשמטרתם לתפוס כמה שיותר משתתפים. (כשהם קבוצה הם יכולים לרוץ לכל כיוון ואף להחזיק ידיים זה לזה).

- המנצח הוא זה שנשאר אחרון והצליח לא להתפס והוא זה שיתחיל בסבב הבא של המשחק בתו ה"קדר המדומה".

המשחק "רכבת השמות" מתאים כמשחק הכרות לקבוצת ילדים.

מטרת המשחק היא שהילדים יקימו רכבת ארוכה הבנויה מכל שמות ילדי הקבוצה.

אופן המשחק: כל הילדים עומדים במעגל, כאשר בוחרים אחד מהם להיות קטר הרכבת.

על "הקטר" לעשות הכרות עם כל ילדי הקבוצה ע"י אמירת שמותיהם.

לדוגמא: הקטר ניגש אל אחד הילדים ואומר לו "שלום, אני עידן" והילד עונה לו "שלום, אני חגי". הקטר קורא בשמו של חגי מספר פעמים ואז חגי הוא זה שהופך לקטר וניגש להכרות עם ילד אחר.

כך עושים עד שכל הילדים הצטרפו לרכבת השמות ושמם נאמר בקול רם מספר פעמים.

יום המשפחה קרב ובא? הנה רעיונות למשחק ויצירה משותפת עם הילדים:

- משחק זיכרון משפחתי - מצאו כ-20 תמונות משפחתיות מטיולים, ארועים או ימי הולדת, שכפלו כל תמונה פעמיים והדביקו על קרטון קשיח.

- חידון עץ המשפחה - ציירו על בריסטול גדול את עץ המשפחה שלכם ובמקום שאמורות להיות התמונות, שימו מגנט או סקוץ'. הכינו תמונות של כל בני המשפחה, כשמאחוריהן מגנט או סקוץ' ועירכו חידון לילדים, איזו תמונה שייכת לאיזה ענף בעץ.

- חידון טריוויה משפחתי - מתאים לילדים קצת יותר גדולים, יש להכין עימם שאלות הקשורות בבני המשפחה ובהיסטוריה של המשפחה (מקומות לידה, שמות, מזלות, מקומות עבודה ומקומות עבודה קודמים, תאריכי ימי הולדת ונישואין, מי נולד לפני מי וכד')

- ציור משפחתי - תולים בריסטול גדול על הקיר, מכינים טושים וכל אחד בתורו מוסיף פריט לציור. לבסוף ישנה יצירה משותפת לכל בני המשפחה.

- שיר משפחתי, סיפור משפחתי - את אותו הרעיון הנ"ל (ב"ציור משפחתי") ניתן ליישם גם עם שיר או סיפור משותפים.

כך תשחקו ב"פרה חולבת":

כל המשתתפים יושבים במעגל, כאשר כל אחד יוצר מיד שמאל שלו עיגול (באופן שקצות כל האצבעות נוגעות בקצה האגודל) ומיד ימין שלו, הוא יוצר אגרוף, כך שהאגודל זקופה ושאר האצבעות מקווצות.

כל אחד שם את אגודל ימין שלו בתוך יד שמאל של היושב מימינו. כך יוצא שיד שמאל של כל משתתף מקיפה את האגודל של זה שמשמאלו.

המדריך או מנחה המשחק מספר סיפור וכאשר הוא מציין מילה מסוימת (עליה הוחלט מראש) כולם מנסים להוציא את האגודל מהעיגול של היושב לימינם ולתפוס בו זמנית את האגודל של היושב לשמאלם.

כך משחקים את המשחק "תיבת נח":

כל משתתפי המשחק יושבים במעגל לאחר שהתחלקו בינם לזוגות, כאשר כל זוג בוחר חיה אותה הוא מייצג (ורצוי כזו שיש לה קול שאפשר להשמיע).

מנחה המשחק מספר סיפור כלשהו ובכל פעם שהוא מזכיר שם של חיה כלשהי, בני הזוג שמייצגים את אותה חיה צריכים להשמיע את קול החיה (נביחות, יללות, קריאות וכד').

כשהמנחה מזכיר את צמד המילים "תיבת נח" כולם יחד צריכים להשמיע את קולם לפי החיה שבחרו.

ניתן להחליט על "קנס" או "עונש" למי שלא שם לב שהזכירו את החיה שלו ולא השמיע את קולו בזמן.

כך משחקים 21:

1. כל המשתתפים עומדים במעגל ואחד מהם עומד באמצע המעגל.

2. המשתתפים שעומדים, מתחילים להתמסר ביניהם בכדור, תוך ספירת מסירות הכדור בקול רם.

3. על המשתתף שעומד באמצע המעגל לגעת בכדור או לתפוס אותו תוך כדי המסירות.

4. אם המשתתף הצליח לגעת או לתפוס את הכדור לפני שנספרו עשרים ואחת מסירות, מי שמסר אחרון את הכדור נכנס במקומו למרכז המעגל. אם נספרו עשרים ואחת מסירות מבלי שהוא הצליח לגעת או לתפוס, נכנס במקומו מישהו אחר שמתנדב לכך.

1. עמדו צפופים במעגל, עם הפנים כלפי פנים המעגל

2. שאחד מכם יעמוד באמצע.

3. על העומדים במעגל להעביר בידיהם (מאחורי הגב) מלפפון.


על זה שעומד באמצע לגלות איפה המלפפון.

מטרת העומדים במעגל, לגמור את המלפפון, לפני שהאמצעי יגלה איפה הוא, ע"י נגיסות במלפפון בלי שהוא ישים לב.

1. שבו במעגל.

2. הראשון יעביר לזה שלידו מילה שמתחילה בהברה "מה" (לדוגמא: אני מעביר לך מלוח).

3. השני שואל "מה?" והראשון משלים מילה שונה שמתחילה בהברה "מה" (לדוגמא: תוק).

4. השני אומר "אה, מתוק!" ומעביר לאדם אחריו (השלישי) מתוק.

5. השלישי שואל "מה?" והשני משלים למילה נוספת (מגעיל, מרטיט, מבחיל)..


כמובן שאפשר להתחיל כל סיבוב בהברה אחרת..

משחק המתאים לחג חנוכה:

חומרים: נרות חנוכה, חוט תפירה, בקבוקים או כוסות.

תחרות בין 2-4 ילדים, לכל ילד קושרים סביב מותניו חוט שבקצהו נר חנוכה (המופנה לכיוון הישבן).

הילדים מתחרים ביניהם מי ישחיל את הנר לבקבוק יותר מהר, ללא עזרת ידיים.

לילדים צעירים יותר ניתן לשים כוסות במקום בקבוקים.

כך משחקים את "משחק התכונות", המתאים להיות משחק הכרות בקבוצה חדשה:

נותנים לכל משתתף בקבוצה שלושה פתקים, כאשר על כל אחד מהם רשומה תכונה אחרת.

המשתתפים צריכים להסתובב בחדר ולמצוא אצל האחרים את הפתקים עם התכונות המתאימות להם.

לאחר שכל אחד בחר את הפתקים המתאימים לו, עושים סבב בין המשתתפים וכל אחד מסביר איך מתאימות לו התכונות שבחר.

כך תשחקו במשחק הכסא הריק:

כל הקבוצה יושבת במעגל על כסאות ואחד מהקבוצה קם ועומד באמצע המעגל.

האדם שבאמצע המעגל צריך לתפוס מקום ישיבה.

תפקידה של שאר הקבוצה למנוע ממנו למצוא מקום לשבת. עושים זאת על ידי מעבר מכסא לכסא (לפי הסדר) במהירות.

מי שאת מקומו תפס האדם שעמד, יהיה הבא בתור שיעמוד באמצע וינסה לתפוס מקום.

כך מכינים בועות סבון שלא יתפוצצו מיד:

1. שלוש יחידות מים

2. יחידה אחת של סבון כלים (של כימגת טוב מנסיון אישי אבל גם אמה או סבון כלים אחר אמורים להתאים).

3. חצי יחידה גליצרין נוזלי-תעשייתי (הרפואי הרבה יותר יקר ולא נחוץ).


לדוגמא: כוס סבון כלים על 3 כוסות מים וחצי כוס גליצרין נוזלי.