כדי לצלם ילדים בצורה מוצלחת הקפידו על 7 הדברים הבאים:

1. לנסות לא לצלם כשברקע נוף עשיר בפרטים - עדיף רקע אחיד ככל האפשר.

2. לצלם ממרחק של 1.5 מטר מהילד.

3. הצילום או מהכתפיים ומעלה או את כל הגוף (לא "לחתוך את הרגליים"..).

4. מומלץ להתמקם עם מקור האור מאחורי גב המצלם או להשתמש במבזק גם באור יום (למניעת צללים).

5. להקפיד לצלם את הילד מגובה העיניים שלו ולא מלמעלה ולא לביים אותו (לתת לו להתרגל למצלמה ולהפתיע).

6. כדי למנוע אפקט עיניים אדומות מומלץ לצלם כשעיני הילד פונות מעט לצד ולא ישירות לעבר המצלמה.

7. צילום מקרוב אינו מומלץ כי הוא מעוות את פניו של הילד - עדיף צילום מרחוק יותר עם זום (אנלוגי).

לצילום קבוצתי מוצלח עשו כך:

1. אל תבקשו שיחייכו. אם תרצו חיוך אמיתי ולא מאולץ - הצחיקו אותם באיזה ביטוי או סיטואציה (חובבי "סיינפלד" ימותו מצחוק אם יגידו להם קריימר או "סטללללה", למשל..).

2. צלמו או את כל גופם או את פניהם מהכתפיים ומעלה (שליש גוף עליון).

3. התמקמו כשמקור האור הוא מאחרי גבכם.

4. להבלטת אחד המשתתפים (המארח, המשתחרר מהכלא..) או לשבירת השטאנץ של העומדים מול הצלם, בקשו ממנו להביט לצד אחר מהשאר. להקצנה של הקומפוזיציה ניתן להעמידם בזוויות מבט וגוף שונות.

קודם כל, אפקט הזיכרון אינו קיים בסוללות החדישות אלא רק בסוללות מסוג ניקל קדמיום וניקל מטאל (כשהסוג הראשון מושפע מאפקט הזיכרון הרבה יותר). אפקט הזיכרון נוצר כאשר לאורך זמן מטעינים סוללות מכימיות אלו לפני שרוקנו במלואן. לאחר מספר של מחזורי טעינה הסוללות "שוכחות" את הקיבולת המקסימלית שלהן וחושבות שהמצב בו טענו אותן הוא בעצם מצב ריק. במילים אחרות הסוללות יעבדו רק עד למצב זה ושאר האנרגיה האצורה בהם תהיה בלתי זמינה. למרות כל המיתוסים הקיימים "אפקט הזיכרון" הנו מצב הפיך. מספר מחזורי פריקה וטעינה מלאים של הסוללות מחזירות אותן למצב הקרוב למצב המקורי. על –מנת להימנע מראש מאפקט זה יש לבצע מחזור פריקה וטעינה מלא של סוללות אלו אחת למספר שבועות.

ככל שרזולוציית הפריים גבוהה יותר, כך ניתן יהיה לשים לב לפרטים בתמונה טוב יותר. גודל התמונה נקבע דרך ההגדרות במצלמה שלך. לגודל הפריים מקובל להתייחס על פי המונח "פיקסל" וכמות הפיקבלים בתמונה מחושבת על ידי נוסחת השטח של הפריים-אורך כפול רוחב.

SD- Standard Definition
טלוויזיה באבחנה רגילה, עושה שימוש ברזולוציה סטנדרטית, לא גבוהה במיוחד (כמו HDTV).
PAL- 720X576
NTSC- 720X480

HD- High Definition
טלוויזיה באבחנה גבוהה, רזולוציית השידור גבוהה עד פי 4 משיטות השידור שהיו מקובלות עד להגעתה.
HDTV- 720X1280
FULL HD- 1080X1920

ישנן רזולוציות גבוהות יותר, שבהם משתמשים לרוב לצילומי סרטים ופרסומות (2K-8K).

יש להימנע מצילום עם מקור אור המגיע ישר מקדימה, ממול למצולם, אלא לדאוג לכך שהאור יגיע מהצד. צללים יוצרים עומק בתמונה. אור ישר בפנים יוצר השטחה.

אם מצלמים באור יום הרי ששעות הבוקר המוקדמות או שעת הקסם (שעה לפני השקיעה) הן הטובות ביותר שכן האור רך ומגיע מזוית יחסית נמוכה ולא ישר מלמעלה.

אם מצלמים עם פלאש, יש בעיה, שכן הפלאשים הרגילים מותקנים על המצלמה ולכן האור יגיע ישר על הפנים וישטיח את התמונה.

בסטודיו, אנחנו הצלמים משתמשים בפלאשים על חצובות שעומדות בצד ומקדימה למצולם (בזוית של 45 מעלות ממנו). לצלם החובב יש אפשרות להשתמש באור טבעי שמגיע מתאורת חלון או לקנות כבל שיחבר בין הפלאש למצלמה ולהניח את המצלמה בזוית הנ"ל על משהו גבוה בבית.

PAL-Phase Alternating Line- שיטת שידור אירופאית המקובלת במרבית מדינות העולם, כולל אירופה וישראל. מספר הפריימים לשניה- 25. כל פריים בה מורכב מ-625 שורות. גודל הפריים, היחס בין גובה לרוחב הפיקסלים וסטנדרט הצבע

NTSC- National Television Standerds Committee- שיטת שידור אמריקית, שימושית במיוחד בארצות הברית, בקנדה, ביפן ובמספר מדינות נוספות. מספר הפריימים לשניה- 29.97. כל פריים בה מורכב מ-525 שורות, כאשר רק 484 מתוכן מוצגות על הצג וכל השאר מכילות נתונים אחרים.

איכות התמונה ב-NTSC נמוכה מזו שבתקן PAL.

אלו האלמנטים שמווסתים חשיפה במצלמה:

1. צמצם: גודל הפתח דרכו עובר האור. הצמצם ממוספר במספרים. ככל שמספר הצמצם קטן יותר, כך הפתח גדול יותר, נכנס יותר אור ועומק השדה שלו קטן. כשהמספר של הצמצם גדול הפתח קטן, נכנס פחות אור ועומק השדה גדול. את הצמצם מסמנים באמצעות האות F ואחריה תבוא ספרה. לכל עדשה סקלת צמצמים משלה. צמצם בסיסי הוא F5.6.

2. מהירות תריס (Shutter speed): התריס יחליט כמה זמן הצמצם יכניס את כמות האור הרלוונטית.

מהירות תריס קצרה- מעט אור ייכנס (פחות זמן).

מהירות תריס גבוהה- הרבה אור ייכנס (יותר זמן).

אם נשתמש במהירות תריס של מעל 1/60 השניה- זמן החשיפה ייחשב כגדול ויכניס הרבה אור.

אם נשתמש במהירות תריס של מתחת ל-1/60 השניה, ללא חצובה, התמונה תצא מטושטשת.

שילוב של מהירות תריס+ צמצם= חשיפה.

כאשר מצלמים את המחופש/ת חשוב מאוד להקפיד על מס' כללים שיהפכו תמונה פשוטה ובנאלית, לתמונה שתרצו למסגר ולתלות בסלון. הנה 8 כללים לצילום ילדים בפורים:

1. כדי לצלם ילד מחופש, הכלל החשוב ביותר זה סבלנות ומומלץ מאוד פשוט "לזרום" עם הילד. כדי שהתמונות לא יצאו משעממות עדיף לא להעמיד אותו דום ולגרום לו להשתעמם מהצילום אלא להניח לו לשחק ולתת לו חופשיות ולצלם אפילו תוך כדי תנועה. תמונה אחת עם חיוך אמיתי שווה יותר מכמה תמונות עם חיוך מזויף.

2. אם בחרתם לצלם את המחופש/ים בתוך הבית, מומלץ לצלמם על רקע של קיר נקי או אפילו לתלות סדין או בד אחר בצבע סולידי ואחיד כדי לשמש כרקע וכך לא נאבד את הצבעוניות והדומיננטיות של התחפושת ונגרום לתמונה להיות מעניינת יותר. כשנצלם מחופש על רקע צבעוני ו/או מקושקש, אנו נאבד את האובייקט המרכזי בתמונה ונגרום למחופש "להיבלע" בתוך הרקע.

3. כדי למנוע את תופעת ה"עיניים האדומות" המוכרת, מומלץ לצלם במקום מואר ללא שימוש בפלאש! "עיניים אדומות" נגרמות בד"כ משימוש בפלאש במצבים שלא מצריכים אותו. כמובן שגם מומלץ להימנע מלצלם אל מול השמש כדי לא "לשרוף" את התמונה.

4. כשרוצים לצלם דיוקן מומלץ לצלם בסביבה סטרילית ללא מס' רב אנשים או אובייקטים המופיעים ברקע וכך להגיע לתוצאה נקייה יותר.

5. אם המחופש מאופר בעיקר באזור הפנים, מומלץ קצת להתרחק ממנו ולהשתמש בזום כדי לחזק את עומק השדה בתמונה ולהדגיש את פניו.

6. כדי לתפוס את כל התחפושת בתמונה, מומלץ לצלם אנכית במידה ומדובר במצולם אחד אך מומלץ לצלם אופקית במידה ומדובר ב2 מצולמים ומעלה.

7. כדי לתת למחופש את הכבוד הראוי לו בתמונה, מומלץ מאוד להימנע מחלל ריק ומיותר בתמונה. אל תהססו לקרב את הזום אם צריך וללכוד לתוך התמונה את מה שבאמת חשוב ולא את הסביבה כולה. ולמרות זאת, לא מומלץ גם לכלוא את האובייקט בתמונה. תשאירו קצת אוויר מעל ראשו ובצדדיו אך לא בהגזמה.

8. והכי חשוב: לצלם בגובה העיניים! כשמצלמים ילד מגבוה, התמונה יוצאת בד"כ לא מחמיאה ולא מציאותית, כמצלמים מנמוך, גוף הילד עלול לצאת לא פרופורציונאלי בתמונה. אך כשמצלמים בגובה העיניים התוצאה תצא מחמיאה ומדויקת.

הנה מה שחשוב באמת בצילום חתונה :

בעיניי צילום חתונה דומה מאוד לסיקור-שטח של צלם עיתונות. כמוהו, על הצלם להיות במקום הנכון בזמן הנכון, ללכוד במצלמתו את הרגעים הטובים, החשובים והחזקים ביותר. אני סבור כי על הצלם באירוע מוטלת האחריות לשמש כזוג עיניים נוסף עבור החתן והכלה או מזמין האירוע. ההתרגשות, העייפות, המתח – כל אלה גורמים לעיוורון מסוים, שלעיתים עלול לגרום לבני הזוג תסכול ב'יום שאחרי' (מי היה, איך נראה האולם, עם מי דיברתי, עם מי ישבתי, איך היה האוכל...).

לתפישתי, תפקידן של התמונות שאותו צלם יצלם הוא לענות על כל השאלות האלה ויותר מזה; להראות להם את עצמם, את קרוביהם; את השמחה, את העייפות, את המבטים, את האהבה, את זיעת הריקודים, את כוס היין המתרוקנת, את הגלידה שטפטפה על החולצה.

החתן והכלה – תפקידם להנות, להתרגש, לרקוד, לשתות, לרחף.תפקיד הצלם הינו להיות שם ובשבילם, רואה ואינו-נראה, ולתעד את הכל באופן האותנטי, הטבעי והאמיתי ביותר.

אני מאמין בשילוב של צילום אמנותי ותיעוד דקומנטרי.

הנה כמה עצות:

1. חשוב שיהיה לכם חיבור טוב עם הצלם

2. בכל הנוגע למכשור ותוכנה ,שיהיה מעודכן במכשור חדש ומתקדם ושידאג לציוד רזרבה וגיבוי במהלך האירוע עצמו.

3. בדקו מי בדיוק יצלם באירוע עצמו.

4. אל תתפשרו על איכות וסגנון גם אם הדבר כרוך בהוצאה קצת יותר יקרה.

5. ודאו שהצלם מתאים לסגנון הצילום המתאים לכם.

6. הקפידו ליידע את הצלם מי הנפשות החשובות באירוע.

7. ודאו מה אתם מקבלים בסופו של דבר, ואם יש לכם דרישות מיוחדות, יידעו את הצלם מראש.

8. אל תתפתו לחבילות המציעות צלמים נוספים ומצלמות רחף, אם זה לא הסגנון שלכם ולא בתקציב שלכם.

זהו הערב החשוב בחייכם; ומה שחשוב הוא להעניק לכם את האפשרות לחזור אליו בשנים שלאחר מכן ולחוות אותו שוב ושוב - דרך התמונות.

דמות מטושטשת עלולה להיגרם מכמה סיבות עיקריות:

תזוזת המצלמה בזמן הצילום – למרות שהיום ברוב המצלמות יש מנגנונים שמתגברים על תזוזת המצלמה, עדיין כדאי להקפיד לא להזיז את המצלמה בזמן הצילום. צילום דרך עינית המצלמה (ולא באמצעות מסך המצלמה) יכול להגדיל את יציבות המצלמה בזמן הצילום בכך שמגדיל את כמות נקודות המגע של המצלמה עם הגוף.

צילום דמות בתנועה – כאשר מצלמים דמויות שנמצאות בתנועה סיכוי גדול שהדמות תצא מטושטשת בתמונה. על כן מומלץ להעביר את המצלמה למצב "ספורט" ובכך להגדיל את מהירות הצמצם ולמנוע את טשטוש הדמות.

ישנן שתי דרכים לצלם תמונות פספורט לבד:

אחת פשוטה - ראו בדיסקבר בתגית "תמונות פספורט".

והשניה מקצועית ויסודית אך איטית יותר. הרי היא:

יש להקפיד לצלם במצלמה איכותית ורצוי עם פלאש חיצוני עם מטריה עם יש.
הרקע צריך להיות לבן או תכלת, חלק לחלוטין.

להקפיד על ראש ישר למצלמה בלי הבעות פנים מיותרות, חשוב שלא יהיו עיניים אדומות ולכלול ראש וכתפיים בתמונה.

אחרי הצילום מכניסים את התמונה לתוכנת עריכה ומתקנים מה שצריך, מגדירים נייר גודל 10*15 ואת גודל התמונה 3.5*4.5 ומשכפלים אותה ככה שייכנסו 6 תמונות עם מרווח או 8 צפופות.

שולחים להדפסה בחנות צילום ב-3 עותקים וככה יהיו מקבלים 24 תמונות פספורט בעלות של פחות מ-2 ₪.

חשוב להקפיד על איכות גבוהה של צילום אחרת ייתכן מצב שלא יקבלו את התמונה במוסדות הרלוונטיים (שגרירויות וכו').

שימו לב שיש מוסדות עם דרישות מיוחדות, כמו שגרירות ארה"ב שרוצים גודל 5X5 וכיוב'.

בהצלחה!

מומלץ מאוד לצלם תמונה במצלמה (או לעצב בצייר ולעביר למצלמה כקובץ תמונה), שיהיו בה את הפרטים הבאים:

שם בעל המצלמה

טלפון ליצירת קשר

כתובת דואר אלקטרוני

פייסבוק אם יש

...וכל פרט מזהה אחר שתרצו.

ככה כל מי שימצא את המצלמה ידפדף בתמונות ויגיע אל התמונה שיהיו בה את הפרטים האלה, וידע למי להחזיר את המצלמה.
כי ברגע שמצלמה אבדה אין איך לדעת למי היא שייכת. זה לא כמו בפלאפון שיש למי להתקשר. יש רק תמונות שצילם הבן אדם.

ממליץ מאוד להפיץ לכל מי שתוכלו, שאף אחד לא יאבד דבר יקר ערך עבורו. ואם איבד, שיהיה ניתן להחזיר לו.

במצלמה דיגיטלית, בניגוד למצלמת פילם, אין סרט צילום. החיישן הדיגיטלי הוא שממיר את האור מהאובייקט המצולם למסרים חשמליים והוא מחליף במצלמה הדיגיטלית את הפילם עם החומר הכימי. חיישן התמונה המקובל במצלמות הדיגיטליות הוא מסוג הנקרא CCD (ראשי תיבות של charge coupled device). זהו אוסף של תאים רגישים לאור (תאים פוטואלקטריים), הממירים חלקיקי אור (פוטונים) לחלקיקי מטען חשמלי. ככל שהאור הפוגע בתא פוטואלקטרי חזק יותר, יהיה המטען החשמלי שיווצר בו גבוה.

המומחה רון מצקין מוסיף: גודל החיישן אינו קריטי במצלמות בסיסיות ובינוניות. במצלמות SLR (Single lens reflex), או מצלמות גוף עם חיבור לעדשה חיצונית, גודל החיישן משמעותי. במצלמות שכאלו גודל חיישן של 35mm יתן תמונה "מלאה", כלומר ישתמש בכל הטווח שהעדשה המצורפת נותנת לו. ברוב המצלמות החצי מקצועיות גודל החיישן אינו 35mm ולכן ישתמש רק בחלק מטווח העדשה. אם כסף אינו מהווה שיקול והמטרה היא לצלם תמונות דיגיטליות שיהיו קרובות ככל האפשר לתמונות 35mm - קנה מצלמה שכזו.

ראשי התיבות של Iso הם: International Standard Association.

לכל חיישן יש את הרגישות שבה הוא מתפקד בצורה הטובה ביותר. ISO הוא תקן שנועד לבטא עד כמה החיישן רגיש לאור- כמה אור אני צריך בשביל לבצע את החשיפה? אם נגביר את הרגישות- נקבל תמונה בהירה יותר למרות שתנאי התאורה בשטח לא השתנו כלל.

ככל שמספר ה-ISO נמוך יותר, כך רמת הרגישות של החיישן תרד.

100- לא רגיש, משתמשים בעיקר כשהתאורה הכללית חזקה
200, 400, 800 ועד 3200- רגיש מאד.

אחד מהחסרונות של ה-ISO הוא הרעש. לא ניתן להגביר את רגישות החיישן, מבלי לשלם על כך באיכות התמונה. על התמונה יופיע "רעש"- הפרעה של פיקסלים אקראיים בצבעים ירוק/אדום/כחול וכמובן אפור, שבאים לידי ביטוי כגרעיניות על התמונה. ככל שה-ISO גבוה יותר, כך הרעש יהיה מורגש יותר.

ככל שחיישן המצלמה יהיה גדול יותר, כך רמות הרעש יהיו נמוכות יותר כשנעלה את ה- ISO.

במצלמות ה-DSLR יש הגבלה לאורך קטע הוידאו המצולם. הפרמטר תלוי במצלמה, אך טווח ההגבלה נע בין 12-30 דקות. כדאי שתבדוק לפני תחילת הצילום מהו זמן צילום הוידאו המקסימלי שמצלמת ה-DSLR שלך מאפשרת ולהיערך בהתאם. אם אתם עובדים עם 2 מצלמות שונות, בדקו את הטווח בשתיהן. עדכנו את המרואיין שלכם שבזמן הראיון תצטרכו לבצע פעולה של צילום מחדש (אתחול 2 המצלמות), בכל פרק זמן קבוע פחות או יותר, זאת על מנת שאף אחת מהמצלמות לא תפסיק לצלם ברגע קריטי בראיון.

עשו כך:

1. לפני השימוש הראשון בסוללות, אפשרו להן להיטען במלואן מהחשמל (לרוב זמן הטעינה הוא עד 12 שעות, או בקיצור, כל הלילה).

2. להשתמש ככל הניתן בעינית של המצלמה ולא במסך ה-LCD

3. לא לכבות את המצלמה הדיגיטלית למשל, בפרקי זמן קצרים בין צילומים, כי הכיבוי וההדלקה דורשים המון אנרגיה.

4. הימנעו ככל הניתן מדפדוף בתמונות במצלמת סטילס, למשל, או צפייה במה שצילמתם - במצלמת וידאו.

5. במכשירים שכוללים הרצה קדימה ואחורה, הימנעו ככל הניתן מכך - זה גוזל הרבה משאבי סוללה.

6. השביתו כל תקשורת שלא נדרשת, כגון Wi-fi, Bluetooth וכדומה - הם צורכים הרבה אנרגיה.

7. בזמן האזנה למוסיקה או כל פעילות שלא מחייבת מסך - השביתו אותו ובכך שימרו את הסוללה.

תוכנת FastStone היא תוכנה חינמית שמאפשרת, בנוסף לצפייה בתמונות, אפשרויות עריכת תמונה רבות, שהמיוחד בהן הוא שניתן להפעילן על כל התמונות בפעולה אחת, מה שקרוי בשפה המקצועית 'טיפול באצווה'.

בין הפעולות האפשריות לביצוע כמותי בתוכנת FastStone יש:

צפייה בתמונות - image viewing
ארגון וסידור תמונות - management
השוואה של תמונות - comparison
ניקוי עיניים אדומות - red-eye removal
שליחה במייל - emailing
שינוי גודל של התמונות - resizing
חיתוך תמונות - cropping
תיקוני צבע - color adjustments
חידוד תמונות - Sharpening

ריבוע ירוק- Auto - צילום אוטומטי שבו המצלמה קובעת את הכל. אין אפשרות לבצע שינויים כמו פלאש או ISO.

(CA) - "מצב אוטומטי יצירתי"- מצב אוטומטי,אך עדיין הצלם מסוגל לשלוט על עומק השדה, בהירות התמונה ופרמטרים קטנים נוספים.

(P) - (Program) - צילום אוטומטי, שליטה על של המצלמה על מהירות התריס והצמצם, אך הצלם עדיין שולט על פרמטרים אחרים כמו WB (White Balance), ISO וכדומה.

(S/TV) - עדיפות למהירות תריס- Shutter-Priority Auto- הצלם קובע את מהירות הסגר הרצויה
והמצלמה בוחרת את הצמצם המתאים לכמות האור הנתונה.

(A/AV) - עדיפות לצמצם- Aperture- Priority Auto- הצלם קובע את הצמצם הרצוי והמצלמה בוחרת את מהירות התריס המתאימה לכמות האור הנתונה.

(M)- ידני - Manual- הצלם שולט בפרמטרים- צמצם ומהירות התריס.

(B) - מצב זה מאפשר את השארת התריס פתוח ככל שתחפצו, כל עוד אתם לוחצים על לחצן הצילום.

אורך המוקד (Focal Length) הוא המרחק בין המרכז האופטי של העדשה לבין החיישן בזמן שהעדשה ממוקדת על "אין סוף"- הוא יוצג לרוב במילימטרים. כאשר אורך המוקד של העדשה יהיה קצר, על מנת לצלם תמונת תקריב נצטרך להתקרב אל האובייקט המצולם. כאשר אורך המוקד של העדשה יהיה ארוך, הוא יאפשר לנו להיות רחוקים מהאובייקט המצולם ועדיין להצליח לצלם תמונת תקריב. עדשה שאורך המוקד שלה מתחת ל-50 תקרא עדשה רחבה. עדשה שאורך המוקד שלה מעל ל-50 תקרא עדשת "טלה" (מהמילה טלסקופ). אורך המוקד יקבע גם את זווית הצילום- אם נבחר להשתמש בעדשה רחבה, נוכל לצלם סצינה רחבה/ גדולה יותר. אורך המוקד משתנה מעדשה לעדשה. ישנן עדשות שבהן ניתן להשיג אורכי מוקד שונים באותה העדשה (עדשת זום). עדשת 50 מ"מ רואה הכי קרוב לעין האדם, היא נקראת גם עדשת "נורמל".

הנה כמה טיפים לצילום מיטבי של תמונת פורטרט:

1. שינה טובה של המצולם - לישון טוב בלילה שלפני. התמונה תשקף את העייפות, הלחץ והתשישות וחשוב לנסות למנוע את זה ככל האפשר.

2. הופעה חיצונית של המצולם - חשוב להגיע נקי ומסודר, מגולח ומסופר היטב.

3. לבוש הולם למצולם - כדאי להכין כמה פריטי לבוש שונים, שמחמיאים לכם ונראים טוב- לא במידה גדולה מדי ובטח שלא במידה קטנה מדי. כדאי להקפיד שהם יהיו מגוהצים וללא כתמים, שתרגיש בנוח.


אתר הצילום:

4. אתר צילומים מוקפד - הקפידו על סביבה מסודרת, כיוון שהרקע הוא חלק בלתי נפרד מהתמונה ויש לו חשיבות רבה.


מצלמה:

5. העדשה הטובה ביותר לצילום פורטרטים היא עדשת 85 מ"מ עם צמצם 1.4. אם היא יקרה לכם מדי, גם עדשת 85 מ"מ עם צמצם 1.8 תשיג את המטרה.

6. לכל עדשה יש גוון משלה בגלל הציפויים של האלמנטים. בזמן הצילומים, נוכל לבחור את העדשה המתאימה למטרה המצולמת- לצילום נשים בדרך כלל נבחר עדשה שמותירה גוונים חמים ולצילום גברים נשתמש בעדשה שמייצרת גוונים קרים יותר.

תאורה:

7. נשים לב במיוחד לתאורה. השאיפה היא שהאובייקט המצולם לא יקבל צללים כלשהם. לצללים בפניה של הדמות המצולמת יש אפקט שלילי על הצופה ולא מקנה תחושה נעימה במיוחד. לעומת זאת אם נרצה ליצור דרמה והדגשה של הקונטורים המיוחדים, כן ניתן לצללים לתפוס מקום.


צילום:

8. צילום פורטרט קלאסי ייעשה בגובה העיניים של הדמות המצולמת, כאשר היא ממוקמת מעט ימינה או שמאלה ממרכז הפריים.

9. אם נרצה ליצור מגע אישי עם הצופה, ננחה את הדמות המצולמת להסתכל ישירות אל תוך המצלמה. אם ננסה ליצור ריחוק קל, נבקש מהדמות להסיט מעט את מבטה, לכיוון הנגדי מאיפה שמיקמנו אותו בפריים. פריים כזה מושך ומסקרן את הצופה.

10.חשוב לעשות פוקוס על העיניים של האובייקט המצולם. העיניים הם מרכז המיקוד של הצופה ובמידה ואין משהו אחר מעניין ומושך יותר מהעיניים אותו נרצה להדגיש בפריים (מה שמשנה את נושא התמונה מצילום פורטרט למשהו אחר לחלוטין)- חשוב שהם יהיו בפוקוס.

11. לפני הצילום כדאי להביט באדם אותו אנחנו מצלמים. ננסה להבחין מה הצד הטוב ביותר שלו, ננסה לבנות את הצילום כך שיתמוך באופי שלו בעזרת תאורה קשה או מפוזרת, צללים או אור רך.

12. כדאי לצלם סדרה של תמונות בשינויי תאורה וזוויות צילום שונות. לפעמים, דווקא מה שהיה נראה כזווית לא רלוונטית פתאום יתגלה כתמונה מוצלחת במיוחד.


למתקשים - במצלמות אוטומטיות ישנה פונקציה אוטומטית לפורטרט שיכולה אולי להועיל (לרוב היא מסומנת על ידי אייקון של פנים).

תפקיד הצמצם הוא לקבוע את כמות האור הנכנס למצלמה:
ככל שהצמצם פתוח יותר - ייכנס יותר אור
ככל שהצמצם סגור יותר - ייכנס פחות אור

בנוסף על כמות האור, הצמצם משפיע לנו על עומק השדה:
ככל שהצמצם פתוח יותר - עומק השדה יהיה רדוד יותר
ככל שהצמצם סגור יותר - עומק השדה יהיה עמוק יותר

תחנות הצמצם (סטופים) המופיעות לנו במצלמה מאפשרות לנו לקבוע בקפיצות של פי 2 או חלקי 2 את כמות האור הנכנסת:
ככל שמספר ה-F שלנו קטן יותר - הצמצם יהיה פתוח יותר ולהיפך.

לדוגמה: צמצם F/2.8 יכניס לנו המון אור וייתן לנו עומק שדה רדוד יחסית, וצמצם F/16 יכניס לנו מעט אור ויפיק עומק שדה עמוק יחסית.

לקריאה מעמיקה יותר, מומלץ לקרוא בקישורים המצורפים